פרק 3

שחר היה ילד שקט, עם שיער שחור ועיניים סגולות בהירות, למרבה ההפתעה של אימו. הוא היה ילד מתוק, עם חיוך מבויש שהיה עולה על פניו כל אימת פתחו איתו בשיחה. הוא אהב לשחק בחצר הבית הקטן שלהם, ולדמיין שהוא גיבור ש"מצליל" את העולם מהרעים. שחר עדיין זכר איך אמא הייתה קוראת לו בעדינות לבוא לאכול ארוחת ערב, גם אם זה היה בפעם החמישית. הוא כבר לא כ"כ זכר את פניה של אמו, אך הוא לעולם לא ישכח את השמחה שהרגיש כשהיא אספה אותו אל חיקה ועטפה אותו בזרועותיה בחיבוק אוהב.

שחר היה באיזון פיזי מושלם. כל חושיו המחודדים הופנו לשלושת הגברים שלפניו. העולם הצטמצם לפעולות מיקרוסקופיות, והמציאות החלה להאט בעיניו. הוא יכל לזהות שינויים זעירים בתנועות הגוף של הגברים מולו אשר העידו על תחילת תנועה, הרבה לפני שהעין הרגילה הייתה יכולה להבחין בכך. לשחר היה חיבור טבעי עם אומנויות הלחימה. כך היה תמיד מאז שלקחו אותו. בשביל עמיתיו לאימונים, היה זה עוד שיעור סתמי במסע ההכשרה הארוך שלהם. אך שחר ראה בזה אומנות, דרך לברוח מהמציאות הקודרת בה שרה. עם הזמן הוא נהיה לוחם בחסד, אומן מדהים הנלחם בשילוב של כוח, מהירות, ודיוק יוצא דופן. המפלצת שהם הפכו אותו להיות שינו לחלוטין את חוקי המשחק בכל הקשור ללוחמה מטווח קרוב. העוצמה שהייתה נתונה לפקודתו כעת מעולם לא הוחזק בעבר ע"י בן אנוש.

הוא חייך לעצמו. "תמיד היית כמו בהמה טיפשה ג'רארד" הוא אמר למנהיג החבורה, חברו לאימונים המפרכים. "אתה עושה מה שמצווים עליך, אך לא חושב לשנייה על הפקודה. לא רציתי להגיע למצב בו אני נלחם איתך, אך כנראה שזה בלתי נמנע".מנהיג החבורה, "ג'רארד" כנראה, עיקם את פניו, ספק מגחך ספק מהסס. שחר זינק לעברם. עיניו של ג'רארד התרחבו בהפתעה והוא פתח את פיו כדי לצעוק. עוד לפני שהספיק להוציא הגה מהפה, שחר הלם באגרופו בפניו של ג'רארד עם יד ימינו. עוצמת המכה העיפה את ראשו של ג'רארד לאחור, ונשמעה בבירור קול עצמות נשברות. גופו של ג'רארד הוטח אחורה, רגליו ניתקו מן הקרקע. עוד לפני שנחת על גבו, שחר התקדם לגבר שעמד משמאלו, שהספיק להיכנס לעמדת לחימה. הוא שלח אגרוף לכיוון ראשו של שחר, אשר התחמק מהמכה בצעד קטן ימינה ובסיבוב האגן שצמצם את שטח מרכז המאסה שלו. האיש לא הספיק להחזיר את האגרוף כדי לסגור את
הפתח שנפער בהגנה שלו, ושחר ניצל זאת. הוא המשיך את תנועת הגוף שלו ימינה לצבור מומנטום, לקח צעד קדימה והכה עם שתי ידיו בתנועה מעגלית בגרונו ובבטנו של האיש. הוא ניסה לצרוח אך השתנק, גופו הועף אחורה ולמעלה מעוצמת המכה. הגבר השלישי והאחרון הסתער על שחר ובשאגת קרב אדירה שלח לעברו  בעיטה נמוכה וחזקה במטרה לרסק את ברכו של שחר. שחר צפה את המהלך בזכות יכולתו לזהות תנועות מיקרוסקופיות בשרירי אויבו, והגיב במהירות. הוא לקח שתי צעדים שמאלה וקדימה, קל על רגליו כרקדן. הבעיטה עברה מילימטרים מהברך של שחר, אשר התמקם משמאלו של תוקפו, אשר נשאר בעמדה פגיעה בעודו עומד על רגל אחת. שחר הניח את שתי ידיו על כתפי תוקפו, והשתמש ומשך אותו אליו, תוך שהוא מניף את ברכו לעבר ירכו השמאלית של יריבו.  רגלו של האיש נזרקה ממקומה, הוא איבד לחלוטין את שווי משקלו וצנח לעבר הקרקע בזעקת כאב. שחר המשיך את תנועתו קדימה, ובעוד אויבו באוויר, הוא הכה בפניו עם מרפקו השמאלי ושלח אותו לרצפה מחוסר הכרה.

שחר עמד מעל שלושת הגברים, התנשף מעט, והביט לאחור לעבר תמר. היא הביטה בו בתדהמה. הוא החל להתקדם לעברה, והיא לקחה צעד לאחור. "אני לא רוצה לפגוע בך, אני רק רוצה בטובתך ובטובת דניאל" הוא אמר לה בקול רגוע. עם שוך פרץ האדרנלין מהקרב, הוא הרגיש פתאום צריבה בעיניו. הוא נזכר בכך שזרק את משקפי שמש שלו בתחילת הקרב כדי שיוכל לראות טוב יותר. עיניו הסגולות נצצו. היא ידעה.

"אני יודע שאת מבולבלת ולא מבינה, אך אני נשבע לך שלעולם לא אזיק לכם. גם אותי חטפו מאימי פעם, בדיוק כמו שלקחו את דניאל" הוא אמר בכאב. תמר, יופי פניה מעוות ע"י מבטה המפוחד, לא הגיבה. "גם לי היו עיניים סגולות כשנולדתי. בגיל 6, גברים עטויי שחורים התגנבו לביתי וחטפו אותי. שינו אותי, הפכו אותי למפלצת. חשבתי שאימי נרצחה בלילה ההוא, אך כעבור שנים גיליתי שהיא שרדה, ו­מעולם לא הפסיקה לחפש אותי. היא לא התייאשה מהחיים, אלא המשיכה בחייה ואף הביאה לעולם ילד נוסף. כשראיתי את צבע עיניו, ידעתי שגם בשבילו יבואו יום אחד. אז גם אני עטיתי שחורים, נכנסתי באישון ליל וחטפתי את התינוק. הפכתי לדבר ששנאתי ביותר עלי אדמות, אך לא הייתה לי ברירה. כשיצאתי מהבית עם התינוק בידיי, שמעתי שריקות של כדורים עוברות ליד ראשי. התינוק היה נתון במעקב ע"י צלפים. הצלחתי לברוח, אך נפצעתי קשה. הייתי חייב להביא אותו למקום בטוח. שמתי אותו בבית החולים הראשון שראיתי. תמר,  רציתי שתדעי ש..."

צעקות קטעו את שחר באמצע המשפט. קבוצה של שישה לוחמי יחידות מיוחדות, עם ציוד מלא ונשקים
אוטומטיים, פרצו למסדרון והחלו לצרוח לכיוונו-" עצור והרם את הידיים למעלה! רד על הברכיים, מיד!"שחר תפס את ידה של תמר, הסתכל לתוך עיניה ואמר "בבקשה, את מוכרחת לבוא איתי..."

מה אתם רוצים לעשות?

א.      תמר צריכה לרוץ לעבר הלוחמים ולטעון ששחר תקף אותה

ב.      תמר צריכה להסתכן בלהיחשב שותפה של שחר, ולברוח יחד אתו.

הבחירה בידכם!