לעיתים קרובות, יש מעלינו תקרת זכוכית. עבה, לא סתם. היא מונעת מאיתנו לממש את החלומות הכי גדולים שלנו. גורמת לנו להאמין שאין לנו הרבה לאן להתקדם. אני מפנים את כעסנו על כל מיני גורמים שתרמו להיווצרות התקרה, אך האמת היא שאנחנו התקנו אותה במו ידינו. 

האמת הפשוטה היא, שכמעט לכל אדם יש כישרונות גדולים, אך הם מתפספסים בגלל פחד להיכשל, או בגלל שאנחנו מכריחים את עצמנו למסלולים שלא מדגישים את נקודות החוזק שלנו.

 השקעתי אלפי שעות בתחומים שלא באמת נוגעים אלי, שלא הייתי צריך להתקרב אליהם. חייתי במין אשליה שהכל איכשהו יסתדר בסוף. הייתי נאיבי וחשבתי שדברים טובים יקרו לי מעצמם. תהליך ההתפכחות הייתה הדרגתית מאוד, ולעיתים כואבת. העינים נפתחות לאט. בשנה האחרונה התחלתי להרגיש שאני מצליח להשתחרר מהכבלים הבלתי נראים שהחזיקו אותי לאדמה, שכיפפו לי את הכנפיים. נאבקתי רבות עם הדמיונות שאני לא באמת יכול להצליח, שאני נידון ליפול שוב ושב רגעים ספורים לפני קו הסיום. אך גם שנפלתי שוב לדמיונות ולפחדים, ידעתי שהצלחתי לעלות על הדרך המתאימה לי, בו הרגשתי אמיתי עם עצמי ונאמן לתכונות שלי. מצאתי את הפתח למנהרה, מוארת ע"י האור בסופה. התחלתי לצבור מומנטום,לצבור הצלחות קטנות, להתקדם, להתפתח. בחודש האחרון, יצרתי גרזן מטאפורי, וניתקתי את הכבלים שהחזיקו אותי. אני עולה מעלה, מונע ע"י כחי הפנימי, הגלוי לי לראשונה. תקרת הזכוכית מתקרבת במהירות, אך אני לא יכול לעצור, גם אם הייתי רוצה. אני מרים את הגרזן שיצרתי, מנצל את התנופה ומניף אותה בכל הכח אל עבר המחיצה העומדת ביני ובין השמים.

תודה לכל מי שעקב אחרי בחודש האחרון, היה מקסים, נהניתי מכל שנייה שכתבתי כאן. גיליתי על עצמי דברים חדשים ונחמדים, ואני מרגיש בר מזל שהשתתפתי בתרגיל הזה, שמימש לי אהבה חדשה-ישנה. אני מאחל לכולנו שנצליח לשבור את תקרת הזכוכית שלנו, אמיתית או מדומה, ונמריא במסלול אינסופי אל עבר האופק.

יש הרבה דתות בעולם, ואני בטוח שיש הרבה מן המשותף בין האנשים השונים שבחרו להיות מנהיגים דתיים.

לרוב אני רואה רבנים/כמרים כבעלי מקצוע, ואני לא רואה בהם בהכרח סמכות רוחנית או מוסרית. אך יש אישיות דתית אחת שבאמת נגעה לליבי, ואני חושב שמסריו מתאימים לכל הדתות ולכל הזרמים באנושות. פעמים רבות הוא אף קיבל לתוך קהילתו אנשים מדתות אחרות, הנמצאים במקומות אחרים לחלוטין בחייהם, מבלי להסס.

קוראים לו - הרב שלמה קרליבך.

אני יודע אני יודע, על כל רב אומרים את זה, שהוא הכי מיוחד וכד'.. אך יש כאן הבדל מאוד משמעותי. בסיפורי חסידים המתארים את הליכותיהם של רבנים, בד"כ יש אלמנט של העל טבעי. האמת, זה לא מרשים אותי. אוקי, אז הרב פלוני יודע בדרך ניסית שמישהו ינצל, או עושה "קפיצת הדרך". זה אמור לגרום לי להעריץ אותו? ולפעמים מתארים איך הרב עוזב את אשתו ל12 שנה כדי ללמוד כתבים קודשים. אני אמור ללמוד מזה משהו? איך זה קשור לחיים שלי בכלל? אני לחלוטין מתנגד לטרנד הזה של ייחוס כל מיני ניסים/מעשים מופרכים לרבנים כדי להוכיח את גדלותם. אין מה ללמוד ממישהו שיש לו כל מיני יכולות כישוף, זה פשוט לא בעולם שלי, ורק מרחיק אותי עוד יותר.

הסיפורים על הרב קרליבך שונים בתכלית. הם לגמרי אנושיים, נוגעים ללב, ורלוונטיים ברמה כזו שכל אחד יכול לקחת מהסיפורים משהו. המסרים שלו הם כלל עולמיים, ולא מתרכזים בלנפח לי את האגו הלאומי (עם נבחר וכד'). אני לא באמת יכול לתאר כאן את הרושם שקיבלתי מכל הספרים שקראתי עליו, אך אמליץ למי שמחפש משהו אחר, אמיתי, פסגה מדהימה אליה כולנו יכולים להגיע בהתנהלות שלנו, שיקרא את הספר "הרבי מקרן הרחוב". מבטיח שירדו לכם דמעות.

שמעתי הרבה סיבות למה טבעת מסמלת נישואין בין בני זוג, אך אהבתי יותר מכולם את פירושו של הרב קרליבך. כל כך אהבתי, שהחלטתי להדפיס את זה על ההזמנה לחתונה שלנו. (בהסכמת ארוסתי דאז, כמובן). לא יצא לי להכיר את הרב שלמה, לצערי הרב. אך לאחר שקראתי את כתביו שנגעו בי כל כך, אני בטוח שאיכשהו, באופן פלאי, הוא הכיר אותי.

איזה כיף זה ליצור עולם משלך.

להמציא דמויות חדשות, לנסות לענות על השאלות האופפות את הגיבור. מה סיפור חייו? איזה אישיות יש לו, ולמה?האם הייתה לו משפחה? אישה? ילדים? 

רק לאחרונה התחלתי לכתוב, וגיליתי עולם מופלא. כל סיפור חדש שאני ממציא, כל דמות חדשה שמקבלת חיות תחת עפרוני, מחדשת את חיי בהרפתקה מרתקת. בעולם שאני ממציא, שום דבר לא שרירותי. אני מחליט מה קורה למי, האם הטובים ינצחו, מה יהיה סופו של הזוג שכרגע נישא. אני יכול להחליט באיזה עולם הסיפור מתרחש. האם זה עולם מציאותי המקביל לשלנו? האם הוא עולם מלא בקסמים עתיקים ויצורים משונים?אפשר לבטא את הרצונות הכי עמוקים באמצעות דמויות בסיפור. אפשר לחלום על עולם אחר, בו לכל דבר שקורה במציאות ניתן לזהות איך זה מועיל לסוף הסיפור.

זה מקסים אותי כל פעם מחדש איך ניתן באמצעות מילים ליצור עולם ומלואו. פלא אנושי.

תודה על שנתת לי היכולת ליצור, היכולת להתחדש ולהמציא עולמות מיוחדים.

ותודה שנתת לי, ולו במעט, להרגיש איך זה להיות אלוקים.