http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=823068חוויות, מחשבות, ולבטים בעולם מלא ניגודים.heCopyright 2026 .Logan.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=823068http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=823068&blogcode=13597109<div align="right" dir="rtl">לעיתים קרובות, יש מעלינו תקרת זכוכית. עבה, לא סתם. היא מונעת מאיתנו לממש את החלומות הכי גדולים שלנו. גורמת לנו להאמין שאין לנו הרבה לאן להתקדם. אני מפנים את כעסנו על כל מיני גורמים שתרמו להיווצרות התקרה, אך האמת היא שאנחנו התקנו אותה במו ידינו.האמת הפשוטה היא, שכמעט לכל אדם יש כישרונות גדולים, אך הם מתפספסים בגלל פחד להיכשל, או בגלל שאנחנו מכריחים את עצמנו למסלולים שלא מדגישים את נקודות החוזק שלנו.השקעתי אלפי שעות בתחומים שלא באמת נוגעים אלי, שלא הייתי צריך להתקרב אליהם. חייתי במין אשליה שהכל איכשהו יסתדר בסוף. הייתי נאיבי וחשבתי שדברים טובים יקרו לי מעצמם. תהליך ההתפכחות הייתה הדרגתית מאוד, ולעיתים כואבת. העינים נפתחות לאט. בשנה האחרונה התחלתי להרגיש שאני מצליח להשתחרר מהכבלים הבלתי נראים שהחזיקו אותי לאדמה, שכיפפו לי את הכנפיים. נאבקתי רבות עם הדמיונות שאני לא באמת יכול להצליח, שאני נידון ליפול שוב ושב רגעים ספורים לפני קו הסיום. אך גם שנפלתי שוב לדמיונות ולפחדים, ידעתי שהצלחתי לעלות על הדרך המתאימה לי, בו הרגשתי אמיתי עם עצמי ונאמן לתכונות שלי. מצאתי את הפתח למנהרה, מוארת ע"י האור ב</div>Mon, 17 Dec 2012 18:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Logan.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=823068&blogcode=13597109http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=823068&blog=13597109http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=823068&blogcode=13595605<div align="right" dir="rtl">יש הרבה דתות בעולם, ואני בטוח שיש הרבה מן המשותף בין האנשים השונים שבחרו להיות מנהיגים דתיים.לרוב אני רואה רבנים/כמרים כבעלי מקצוע, ואני לא רואה בהם בהכרח סמכות רוחנית או מוסרית. אך יש אישיות דתית אחת שבאמת נגעה לליבי,ואני חושב שמסריו מתאימים לכל הדתות ולכל הזרמים באנושות. פעמים רבות הוא אף קיבל לתוך קהילתו אנשים מדתות אחרות, הנמצאים במקומות אחרים לחלוטין בחייהם, מבלי להסס.קוראים לו - הרב שלמה קרליבך.אני יודע אני יודע, על כל רב אומרים את זה, שהוא הכי מיוחד וכד'.. אך יש כאן הבדל מאוד משמעותי. בסיפורי חסידים המתארים את הליכותיהם של רבנים,בד"כ יש אלמנט של העל טבעי. האמת, זה לא מרשים אותי. אוקי, אז הרב פלוני יודע בדרך ניסית שמישהו ינצל, או עושה "קפיצת הדרך". זה אמור לגרום לי להעריץ אותו? ולפעמים מתארים איך הרב עוזב את אשתו ל12 שנה כדי ללמוד כתבים קודשים. אני אמור ללמוד מזה משהו? איך זה קשור לחיים שלי בכלל?אני לחלוטין מתנגד לטרנד הזה של ייחוס כל מיני ניסים/מעשים מופרכים לרבנים כדי להוכיח את גדלותם. אין מה ללמוד ממישהו שיש לו כל מיני יכולות כישוף, זה פשוט לא בעולם שלי, ורק מרחיק אותי עוד יות</div>Sun, 16 Dec 2012 16:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Logan.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=823068&blogcode=13595605http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=823068&blog=13595605http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=823068&blogcode=13590009<div align="right" dir="rtl">איזה כיף זה ליצור עולם משלך.להמציא דמויות חדשות, לנסות לענות על השאלות האופפות את הגיבור. מה סיפור חייו? איזה אישיות יש לו, ולמה?האם הייתה לו משפחה? אישה? ילדים?רק לאחרונה התחלתי לכתוב, וגיליתי עולם מופלא. כל סיפור חדש שאני ממציא, כל דמות חדשה שמקבלת חיות תחת עפרוני, מחדשת את חיי בהרפתקה מרתקת. בעולם שאני ממציא, שום דבר לא שרירותי. אני מחליט מה קורה למי, האם הטובים ינצחו, מה יהיה סופו של הזוג שכרגע נישא. אני יכול להחליט באיזה עולם הסיפור מתרחש. האם זה עולם מציאותי המקביל לשלנו? האם הוא עולם מלא בקסמים עתיקים ויצורים משונים?אפשר לבטא את הרצונות הכי עמוקים באמצעות דמויות בסיפור. אפשר לחלום על עולם אחר, בו לכל דבר שקורה במציאות ניתן לזהות איך זה מועיל לסוף הסיפור.זה מקסים אותי כל פעם מחדש איך ניתן באמצעות מילים ליצור עולם ומלואו. פלא אנושי.תודה על שנתת לי היכולת ליצור, היכולת להתחדש ולהמציא עולמות מיוחדים.ותודה שנתת לי, ולו במעט, להרגיש איך זה להיות אלוקים.</div>Wed, 12 Dec 2012 20:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Logan.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=823068&blogcode=13590009http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=823068&blog=13590009http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=823068&blogcode=13586744<div align="right" dir="rtl">האדם הוא יצור חברתי.אמירה זו מיוחסת לפילוסוף אריסטו, ונמצא גם במקורות יהודיים כגון "או חברותא או מיתותא" המפורסם.אנחנו מאוד מודים לכל הפילוסופים שהקדישו את חייהם להסביר לנו את עובדות החיים, אך דווקא בזה היינו יכולים להסתדר לבד.כל אדם שנתקל במערכת חברתית חדשה מבין בדיוק עד כמה הוא צריך חברה. אדם שמרגיש שאין לו עם מי לדבר, או שאף אחד לא אוהב אותו, נמצא במצוקה קשה. כל צורה של חוסר קבלה חברתית היא לא נעימה, בין אם זה להרגיש שלא מעריכים אותך, או פשוט חושבים שאתה לא מעניין.חלקנו פחות מושפעים מכך, ובטוחים ביכולת שלהם להתקבל חברתית לכל מקום. אך לאלה מאיתנו אשר יותר דומים לאנשים מן השורה, ולא בהכרח יהיו מסמר הערב בכל אירוע, לא תמיד יודעים איך יתקבלו במצב חברתי נתון. למשל, להתחיל ללמוד באוניברסיטה. להיות בלי חברים במסגרת חברתית כמו לימודים במוסד אקדמי זה פשוט מדכא. יש משהו שמרחיב את הנפש בלשתף אנשים, לדבר איתם, לצחוק איתם, להחליף חוויות. אנחנו חייבים קשר, אפילו קצת, כדי לשנות לנו לגמרי את החוויה באותו יום.לפעמים זה יכול להלחיץ אותנו מאוד- אולי לא יהיו לנו חברים? אולי לא יאהבו אותנו?הפוסט הזה היה</div>Mon, 10 Dec 2012 13:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Logan.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=823068&blogcode=13586744http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=823068&blog=13586744http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=823068&blogcode=13582045<div align="right" dir="rtl">יש משהו מקסים בשקט של הבוקר.רוב הזמן אני לא עוצר להרגיש את זה. אני לא מנסה להקשיב לניגון מאחוריהדממה.אך לפעמים, אני חווה את הרגע. אני עוצר הכל ומתבונן מסביבי, כשהמולת היוםעוד ישנה היטב במיטתה. אני כבר ביום חדש, אך אני בוחר עדיין לא להתחיל אותו. אנימדמיין את כל האפשרויות של היום, מרגיש את הפוטנציאל שלו. בזמן המיוחד הזה, יש עדיין אפשרות לבטא משאלת לב כמוסה, לקיים הבטחהלא ממומשת. הרצון שלנו לגדול הוא עצום, אך הדרך רצופת קשיים ומגבלות טבעיות.ואנחנו מתמידים בחיינו בנאמנות, ויודעים שבכל רגע אנחנו מתקדמים עוד ועוד. אך בזמן הזה, עוד לא נעצרנו בדרך. עוד לא הוסטהריכוז שלנו. חווית הבוקר המוקדם, האיטי כמעט עד כדי עצירה, היא ייחודית בחיינו.כשמסביבהכל שקט ורגוע, ובתוכנו יש רק את הרצון הזה, הרצון הנקי להיות מי שאנחנו באמת.להיות אנשים מדהימים כמו שהבטחנו לעצמנו שתמיד נהיה. בוקר חדש הוא במובן מסויםמקביל לחיים חדשים. תינוק הוא יצור מרגש ומקסים, שכל דבר חדש שהוא עושה או לומדמשמח את כל סובביו. ההבטחה הניבטת ממנו טרייה ומרגשת. איזה מין אדם הוא יהיה? אתמי הוא יאהב? המניע הגדול של האנושות תמיד היה תקווה. ה</div>Fri, 07 Dec 2012 08:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Logan.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=823068&blogcode=13582045http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=823068&blog=13582045http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=823068&blogcode=13579729<div align="right" dir="rtl">פרק 3שחרהיה ילד שקט, עם שיער שחור ועיניים סגולות בהירות, למרבה ההפתעה של אימו. הוא היהילד מתוק, עם חיוך מבויש שהיה עולה על פניו כל אימת פתחו איתו בשיחה. הוא אהב לשחקבחצר הבית הקטן שלהם, ולדמיין שהוא גיבור ש"מצליל" את העולם מהרעים. שחרעדיין זכר איך אמא הייתה קוראת לו בעדינות לבוא לאכול ארוחת ערב, גם אם זה היהבפעם החמישית. הוא כבר לא כ"כ זכר את פניה של אמו, אך הוא לעולם לא ישכח אתהשמחה שהרגיש כשהיא אספה אותו אל חיקה ועטפה אותו בזרועותיה בחיבוק אוהב.שחרהיה באיזון פיזי מושלם. כל חושיו המחודדים הופנו לשלושת הגברים שלפניו. העולםהצטמצם לפעולות מיקרוסקופיות, והמציאות החלה להאט בעיניו. הוא יכל לזהות שינוייםזעירים בתנועות הגוף של הגברים מולו אשר העידו על תחילת תנועה, הרבה לפני שהעיןהרגילה הייתה יכולה להבחין בכך. לשחר היה חיבור טבעי עם אומנויות הלחימה. כך היהתמיד מאז שלקחו אותו. בשביל עמיתיו לאימונים, היה זה עוד שיעור סתמי במסע ההכשרההארוך שלהם. אך שחר ראה בזה אומנות, דרך לברוח מהמציאות הקודרת בה שרה. עם הזמןהוא נהיה לוחם בחסד, אומן מדהים הנלחם בשילוב של כוח, מהירות, ודיוק יוצא דופן.המפלצת שהם הפ</div>Wed, 05 Dec 2012 15:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Logan.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=823068&blogcode=13579729http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=823068&blog=13579729http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=823068&blogcode=13577713<div align="right" dir="rtl">ובכן, אין ספק שהשיעור היום היה משובח מהרגיל. הצלחתי להבין את רוב השיעור, הייתי מרוכז וסיכמתי כמו שצריך. אך כנראה שפיספסתי משהו בדרך. רגע אחד אני שומע את המרצה שלי מדבר על ההבדלים בין הפטיפון והפוקימון, ופתאום אני מוצא את עצמי מסכם במחברת שיש חייזרים והם חושבים שאני נמלה.מאז, כפי שודאי הבנתם, כל מה שיכלתי לחשוב עליו, זה שיש כנראה אי שם בכוכב לכת מרוחק תלמיד לתקשורת באוניברסיטת חייזר אילן, ששומע מהמרצה שלו שחייזרים, כלומר, אנחנו, קיימים. בנוסף מצאתי את עצמי מצייר את אותו תלמיד, במקום להמשיך לסכם, והחלטתי לשתף אתכם :) תהנו!</div>Mon, 03 Dec 2012 21:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Logan.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=823068&blogcode=13577713http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=823068&blog=13577713http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=823068&blogcode=13576004<div align="right" dir="rtl">יש לי כל כך הרבה דברים להספיק בעולם.קשה לי להכיר במציאות שלא משנהכמה נספיק או מה נעשה, תמיד יהיה הרבה יותר שלא עשינו. אני לא מדבר דווקא על דבריםגרנדיוזייםכמו להקים חברת סטארטאפ או לחצות את העולם על כדור פורח. הדברים הכיפשוטים שיהיו חסרים לנו ברגע שכבר לא יהיו נגישים. מה יקרה כשאגיע לסוף שנותיי?האם רק אז אתחרט על כך שלא אמרתי מספיק לקרוביםאלי כמה אני אוהב אותם? מה עם כל הזמן שעובר לפעמים בין כל שיחה עם אח או אחותאהובה? כל אדם הוא עולם ומלואו. רק להקשיב ולתת לאדם אחד ברמה שהוא באמת צריך דורשהרבה יותר ממה שנוכל לתת, גם אם נקדיש את כל זמננו למטרה זו בלבד.אנו מוגבלים בזמן ובמשאבים. אנו נתונים לחסרונות של המין האנושי. לכןאנחנו תמיד נצטרך לוותר קצת על כל דבר.איך נעשה זאת מבלי שנתחרט בסוף המסע? איךנדע במה לבחור?אני רוצה להצליח בלימודים. אני רוצה להשקיע במשפחה. אני רוצה להיותמוצלח כלכלית. אני רוצה להתנדב ולשפר את החברה. אני רוצה להגשים את כל חלומותי.אני רוצה להיות בכושר. אני רוצה להיות שם בשביל מי שצריך אותי. ומול כל זה, אני צריך לאכול ולשתות. לישוןולטפל בצרכי הגוף. הזמן שלי קצר מדי.<span styl</div>Sun, 02 Dec 2012 17:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Logan.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=823068&blogcode=13576004http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=823068&blog=13576004http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=823068&blogcode=13572518<div align="right" dir="rtl">תודה לכל מי שקרא את הסיפור עד עכשיו, ממש כיף לגלות יחד איתכם איך העלילה תתפתח! אני בכנות עדיין לא יודע בדיוק איך הסיפור יסתיים. לפעמים מי שכותב סיפור מקבל תחושה שהוא סה"כ מגלה סיפור שכבר קיים בעולם, ולא באמת ממציא אותו. הרגשתם/ן כך פעם?רובכם בחרתם באפשרות ב', שתמר תפסיק להתנגד ותלך עם האיש, כשחלקכם הוספתם שכדאי לה להחביא את הסכין למקרה שתצטרך. הסיפור ממשיך, אני מקווה שאתם נהנים כמו שאני נהנה!"מ...מה?"היאשאלה בקול מסופק ומפוחד, כשידה מזדחלת תוך כדי בתנועות זהירות לעבר הסכין."הילד בחדר הניתוחים הוא לא דניאל"! הוא לחש בדחיפות. "אם את רוצהלראות אותו בחיים, את חייבת לבוא איתי, עכשיו"! תמר הביטהבפניו הניצבות סנטימטרים ספורים מפניה. ממרחק כזה היא הייתה יכולה לספור אתהזיפים שעל לחייו. חושיה של תמר עדיין היו מעורפלים מעט מהעילפון. הגבר המאיים שהחזיק אותה על המיטה הפחיד אותה, והיא לא הייתה מסוגלת להגיב. הפחד היה משתק. אך המחשבה שדניאל עדיין חי האירה בראשה כמגדלור של תקווה, ונתנה לה כח. חייה לא היו חשובים כעת. היא הייתה חייבת למצוא את דניאל. המחשבהשהיא תוכל לחבק אותו שוב, האפילה על כל חשש. היא זי</div>Fri, 30 Nov 2012 01:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Logan.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=823068&blogcode=13572518http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=823068&blog=13572518http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=823068&blogcode=13569281<div align="right" dir="rtl"> תמידאהבתי סיפורים. אנימאוד אוהב לקרוא, להתעסק עם עולמות מקבילים לשלנו. לדמיין מה היה קורה אילו דבריםהיו מתרחשים אחרת. החלטתילשתף אתכם באהבה הגדולה שלי לסיפורים, וכתבתי לכם סיפור קצר. אך זה לא סיפור רגיל. הסיפור בפניכם הוא סיפור שיש לו התחלה, אך אין לו סוף. אתם תחליטו מה גיבור הסיפוריעשה בכל צומת דרכים ע"י תגובה למטה. ככל שהסיפור יתקדם, הבחירות יהיומשמעותיות יותר. תהנו,ובהצלחה! ~ כשתמרהתעוררה, ראייתה הייתה מטושטשת. היא לא הבינה איך היא הגיעה לחדר המשונה הזה. כעבורכמה שניות, החדר החל להתייצב, והיא הצליחה להבחין שהיא שוכבת במיטה בבית חולים.מראות הזוועה של דניאל הקטן החלו להציף את מוחה שוב, להצליף בתודעתה ללא רחמים.מחשבותיה האחרונות לפני שהכול נהיה שחור החלו לחזור אליה: היאזכרה שישבה בחדר ממתינים סמוך לחדרי הניתוח, וניסתה ביד רועדת לכתוב מייל לאמא שלה המתגוררת בחו"ל. אירעאסון.דניאלהקטן, היפה שלי, נדרס למוות ע"י נהג שאיבד שליטה על רכבו והתרסק לחצר המשחקים של בית הספר.כשהגעתי לבית החולים בו קבעו את מותו, לא יכולתילשאת את המראה. ניסיתי להכין את עצמי לקרא</div>Tue, 27 Nov 2012 16:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (.Logan.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=823068&blogcode=13569281http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=823068&blog=13569281