בלוג על תנאי.

אלה הם ימים מחוספסים לשוערים של לשכת הגיוס. בעבר, כשהיו מפנים את המועמדים והמועמדות לגיוס לראות את אבי האלילים כולם - הקב"ן, היו בוהים בו או בה במבט רציני למחצה, רוכסים שפתיים, ובטון רך ומתלחשש מסווים את הבשורה בסיסמא אניגמטית כמו: "קומה 3, חדר 20". היום הם פשוט מרקקים לאוויר: "למטה בחצר, אגף בריאות הנפש". לא טורחים לעמוד לריטואל. אולי אלה הם בעצם ימים טובים לשוערים של לשכת הגיוס. 

הלכתי לאגף בריאות הנפש. המימרה, המנטרה, של העומדים והעומדות בתור, כולם, ללא יוצא מן הכלל: "אני לא חולה-נפש. מה הם קראו לי לפה בכלל?", אני, כקונטרה, חזרתי על המנטרה: "כמה זמן צריך חולה-נפש לחכות בתת-תנאים האלו?" ולכן נכנסתי ראשון.

הלילה לאחרי שקיבלתי את הפטור היה הראשון זה זמן של חצי שנה בו ישנתי שינה-רכה ואטומה.