העניין נסגר בסמס מנוסח בצורה שבלונית וצוננת. כזה שקיפל לתוכו מסה אין-סופית של טמטום חושים. מיששתי את הפנים. המערך הטכני בחיל החימוש, בהצלחה.
נדמה לי שזהו שלב השיא בנפילה בגרם מדרגות לולייני. ועם זאת, אודה - הדרמטיות שבתיאורים מיותרת. הסמס, נכווץ אותו לכדי סמס, הוא מסוג הדברים שיש לטפל בהם בענייניות אדישה. אם לא אעלים את זה - זה לא יתפוגג מעצמו. מדובר בנטע זר שמתחפר בשדותיי. הווה אומר: הוא עתיד להשריש, לגדול ולצאת משליטתי לחלוטין. כשזה קטן, כשזה זעיר, כשזה בלתי מורגש, כשזה סמס, אז צריך לתפוס את זה ולמעוך את זה לעיסה. באבחון פסיכולוגי, בחוות דעת פסיכיאטרית, בשיחה נוטפת אמוציות עם קב"ן. אם זה לא ייפתר אני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
