שוב באותה תנופת כאב הוא קם מן המיטה.
מתקשה להיפרד מגופה החם, משערה הרך הפזור על הכר,מידיה המחבקות בעדינות.
קם בשקט שלא תשמע, לובש את המדים, נועל נעליים.
רוכן לנשק את שפתיה הוורודות. יוצא מהדלת בדממה.
מרגיש את גל הקור שתוקף את גופו החם, יוצא אל העולם.
מריח את ריח הדם שעולה באפו אך עם זאת עדין מריח את ריח גופה, בכל חלקי גופו.
ילדה יפה משחקת בקלאס, שלושה נערים משחקים בכדור, נערה יפיפייה עוברת בשוק,
מבטים מופנים אליה, ושפתיה קפוצות.
הוא מביט ונזכר איך לפני שעות בודדות הוא נשק לשפתי אהובתי, איך לחשב באוזנה
דברי אהבה, איך ליטף את גופה הרך. איך ברגע אחד כל תכניותיו השתנו.
איך יצא מהבית בלי לומר מילה. עכשיו הוא עוזב. לא מרצון אלא ממצפון. הרי יכול היה להישאר איתה
ובכל זאת עזב.
הוא כבר יכול לדמיין אותה צועקת כשתגלה שהוא איננו.
הוא נוסע אל ארץ האויב, עובר את הגבול לשטח הלא מוכר, ללא היסוס.
"רק להישאר בחיים" ,הוא חושב רק לחזור אל אהובתו, "להישאר בחיים".
הוא שם נלחם למענה.
הוא רואה ברוחו איך היא בוכה מדאגה, משתגעת מגעגועים, מחכה לרגע שיחזור לידה.
מחכה לרגע שיחבק שוב את גופה החם, משתוקק לנשק את שפתיה הרכות, שריחה הנעים
שוב ידבק בגופו.
הוא נלחם שם בכל כוחו. בועט, נושך, מפחד שיגמר לו הזמן.
והנה שוב הוא שב אל המולת הרחוב, הולך באותה הדרך לביתה.
הילדה היפה עדין משחקת בקלאס, הנערים עדין משחקים בכדור, והיפיפייה שוב מקבלת
מבטים שטופי זימה. ברחובות מריחים את ריח השלום הקרב ובא.
והוא הולך בדרכו, רק שעכשיו על גופו יש עדין את ריח המלחמה, את הדם.
רעש היריות עוד מהדהדות באוזניו.
והוא הולך ומחייך מדמיין את המפגש עם אהובתו.
הוא מתקרב. מגיע לאותה הדלת שממנה יצא בשקט. הוא דופק. הדלת נפתחת.
והיא עומדת שם כמו מתוך חלום עם השפתיים הוורודות, עם השיעור הרך, הריח המוכר עוטף את כולו
היא מחייכת את חיוכה המתוק.
כעת הוא שב אליה אל האהובה שלו.
היא במיטה מחכה לו, והוא נכנס ומרגיש את גל החום הנשלח מגופה.
הוא כבר לא יוצא מהמיטה עכשיו הוא נכנס למיטה
בתנופת כאב בתנופת אהבה
והולך למלחמה וחוזר אל השקט והשלווה שהיא משרה עליו.
הוא כבר לא עוזב כעת הוא שוב לוחש באוזניה
בלי לומר מילה דברי אהבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
