לא כתבתי כל כך הרבה זמן, יש לי הרבה מה לכתוב, אנסה לקצר במילים.
אז מה קרה לי מאז הפעם האחרונה?
ממ קורס מד"א, כן כמו שכבר כתבתי התקבלתי לשם. למדתי בקדחנות מטורפת במשך
חופש סוכות.
גם המבחן האחרון גרם להרגשה דיי טובה.
היום סיימנו את החומר העיוני, ועכשיו במבט לאחור אני רואה את הימים שלי שם.
בהתחלה הייתה התלהבות רבה, עם הזמן התחילו גם הלימודים והרגשתי תחושת מחנק נוראית להיכנס לחדר הקורס וללמוד, ועכשיו לקראת הסוף. כי כן זה כבר מגיע למרות
שקשה לי להאמין. עכשיו זה מרגיש טוב. והלחץ, כן הוא עדיין עומד בעינו.
אתמול, עשינו החייאה, אני א' ומ'.
מ'התחרפן והתחיל לסקש"ן{מכונה לסילוק הפרשות}במהירות מטורפת.
או כמו שא' אמרה :"כמו שלט".
ק' הרגיעה אותו.
ואז הוא עיסה {עיסויי חזה} במהירות שלא נקלטת בכלל.
רבע שעה, ישבנו שם והתגלגלנו מצחוק על הרצפה.
ק' ניסתה להיות רצינית מה שהצחיק אותנו עוד יותר.
והצחוק לא נרגע גם כשנכנסו לחדר הקורס.
עלינו לתחנה המרכזית, כולם ביחד, והרצנו את כל מה שעבר עלינו.
צחקנו באוטובוס בדרך הביתה.
ואז הייתה שתיקה.
ואני צחקתי בצחוק מתגלגל וכולם נסחפו אחריי.
גם היום הייתי במד"א.
ד' ור' וכל שאר המדריכים החליטו לעבוד עלינו קצת, אז ד' סיפר לנו איזה סיפור מפגר
על הכלב שלו שנדרס והחליט להכתיב לנו סכימה {סוג של תרשים} של החייאת כלב.
ואנחנו כמו טיפשים האמנו לו וכתבנו את כל מה שהוא אמר..
אחרי דף שלם הוא הכתיב לנו דגשים.
בדגש השלישי הוא אמר:"תכתבו, במגן דוד אדום ב יש קורס של טמבלים שכותבים
את כל מה שאומרים להם"
וכולם צחקו עלינו, בקיצור עשינו פדיחות. לקח לנו זמן להבין שאין באמת דבר כזה החייאת כלב.
יש להודות שד' אכן שחקן טוב, הוא אפילו כמעט והזיל דמעה.
בדקנו לחץ דם.
ד' החליט לעלות לי את המדד ל220{באמיתי זה 160-180} מה שתכף קרע לי את העורקים
{חח לא לא זה לא באמת קרע תירגעו!}
130/90 חח רואים שאני בלחץ.
חבשתי את ב' בכל מיני מקומות מוזרים, ואפילו הצטלמתי איתו כשכולי מקובעת.
{קיבוע של שבר}
א' לימד אותנו קיבוע אחר לקרסול.
עשינו גם החייאות של זוגות ושלישיות, היה מצויין!!!
והיום באוטובוס, נדהמתי מרמת ההקשבה שלנו כשמדברים איתנו על מד"א.
אנחנו בני הנוער הקופצנים ועוברי המשברים.
ישב איתנו מ' אחר שסיפר לנו על קורס תאר"ן שלו, ואנחנו ישבנו דוממים וקשובים.
זה הדהים אותי ועדיין מדהים אותי, כל פעם מחדש.
שבוע הבא נגמור עם תירגולים וניגש למבחן הסופי.
יהיה טוב בעזרת ה'.
בינתיים אני יכולה לסכם, שבסה"כ ההרגשה הכללית דיי טובה. וטוב שכך.
רק העצב גורם לי להעריך את השמחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
