http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594560heCopyright 2026 האני שלי. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594560http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/91/16/56/561691/misc/16763860.bmphttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594560&blogcode=10182346<div align="right" dir="rtl"><P dir=rtl><SPAN class=lyrics><STRONG>שוב מתכסה בשתיקתך</STRONG></SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN class=lyrics><STRONG>מאבדת את עצמי</STRONG></SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN class=lyrics><STRONG>בין המילים נותרה דממה ,</STRONG></SPAN><SPAN class=lyrics><U><STRONG>הדמעות בורחות איתי.</STRONG></U></SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN class=lyrics>אל הסדקים הראשונים, </SPAN><SPAN class=lyrics>שנחרטו בי עם השנים.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN class=lyrics>ובתוכי אדע שכבר לא נשאר לי דבר.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN class=lyrics>חלק ממך,</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN class=lyrics>הלב שלי נקרע כשאתה שם.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN class=lyrics><U>תמיד אתה חוזר ונעלם</U></SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN class=lyrics>מה עוד נשאר לי, רק חלק ממך.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN class=lyrics>ובלילות הלבנים האם דמיינת את פני</SPAN><SPAN class=lyrics>י.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN class=lyrics></SPAN><SPAN class=lyrics>כמה בכיתי שתחזור.</SPAN><SPAN class=lyrics>&nbsp;</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN class=lyrics>גם אם נשברתי היום, <STRONG>תדע שלא אהיה שלך מחר.</STRONG></SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN class=lyrics><STRONG>יש בי עוד כח ללכת,</STRONG> אבל יודעת שישאר.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN class=lyrics>כמה רציתי, כואב לזכור.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN class=lyrics><STRONG>כבר עייפה רק מכמעט, </STRONG></SPAN><SPAN class=lyrics>אז אשמור לי</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN class=lyrics></SPAN><SPAN class=lyrics><FONT size=1>&nbsp;מעט</FONT>.</SPAN></P> <P dir=rtl><SPAN class=lyrics></SPAN>&nbsp;</P> <P dir=rtl><SPAN class=lyrics>{שירי מימון}</SPAN></P></div>Sun, 16 Nov 2008 21:38:00 +0200adi6622@walla.com (האני שלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594560&blogcode=10182346http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=594560&blog=10182346http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594560&blogcode=10169525<div align="right" dir="rtl"><P>לא כתבתי כל כך הרבה זמן, יש לי הרבה מה לכתוב, אנסה לקצר במילים.</P> <P>אז מה קרה לי מאז הפעם האחרונה?</P> <P>ממ קורס מד"א, כן כמו שכבר כתבתי התקבלתי לשם. למדתי בקדחנות מטורפת במשך</P> <P>חופש סוכות.</P> <P>גם המבחן האחרון גרם להרגשה דיי טובה.</P> <P>היום סיימנו את החומר העיוני, ועכשיו במבט&nbsp;לאחור אני רואה את הימים שלי שם.</P> <P>בהתחלה הייתה התלהבות רבה, עם הזמן התחילו גם הלימודים והרגשתי תחושת מחנק נוראית להיכנס לחדר הקורס וללמוד, ועכשיו לקראת הסוף. כי כן זה כבר מגיע למרות</P> <P>שקשה לי להאמין. עכשיו&nbsp;זה מרגיש טוב. והלחץ, כן הוא עדיין עומד בעינו.</P> <P>&nbsp;</P> <P>אתמול,&nbsp;עשינו החייאה, אני&nbsp;א' ומ'.</P> <P>מ'התחרפן והתחיל לסקש"ן{<STRONG>מכונה לסילוק הפרשות</STRONG>}במהירות מטורפת.</P> <P>או כמו שא' אמרה :"כמו שלט".</P> <P>ק' הרגיעה אותו.</P> <P>ואז הוא עיסה {<STRONG>עיסויי&nbsp;חזה</STRONG>}&nbsp;במהירות שלא נקלטת בכלל.</P> <P>רבע שעה, ישבנו שם והתגלגלנו מצחוק על הרצפה.</P> <P>ק' ניסתה להיות רצינית מה שהצחיק אותנו עוד יותר. </P> <P>והצחוק לא נרגע גם כשנכנסו לחדר הקורס.</P> <P>עלינו לתחנה המרכזית, כולם ביחד, והרצנו את כל מה שעבר עלינו.</P> <P>צחקנו&nbsp;באוטובוס בדרך הביתה.</P> <P>ואז הייתה שתיקה.</P> <P>ואני צחקתי בצחוק מתגלגל וכולם נסחפו אחריי.</P> <P>&nbsp;</P> <P>גם היום הייתי במד"א.</P> <P>ד' ור'&nbsp;וכל שאר המדריכים החליטו לעבוד עלינו קצת, אז ד' סיפר לנו איזה סיפור מפגר</P> <P>על הכלב שלו שנדרס והחליט להכתיב לנו סכימה {סוג של תרשים}&nbsp;של החייאת כלב.</P> <P>ואנחנו כמו טיפשים האמנו לו וכתבנו את כל מה שהוא אמר..</P> <P>אחרי דף שלם הוא הכתיב לנו דגשים.</P> <P>בדגש השלישי הוא אמר:"תכתבו, במגן דוד אדום ב יש <U>קורס של טמבלים שכותבים</U></P> <P><U>את כל מה שאומרים להם</U>"</P> <P>וכולם צחקו עלינו, בקיצור עשינו פדיחות. לקח לנו זמן להבין שאין באמת דבר כזה החייאת כלב.</P> <P>יש להודות שד' אכן שחקן טוב, הוא אפילו&nbsp;כמעט והזיל דמעה.</P> <P>בדקנו לחץ דם.</P> <P>ד' החליט לעלות לי את המדד ל220{באמיתי&nbsp;זה 160-180}&nbsp;מה שתכף קרע לי את העורקים</P> <P>{חח לא לא זה לא באמת קרע תירגעו!}</P> <P>130/90 חח רואים שאני בלחץ.</P> <P>חבשתי את ב' בכל מיני מקומות מוזרים, ואפילו הצטלמתי איתו כשכולי מקובעת.</P> <P>{קיבוע של שבר}</P> <P>א' לימד אותנו קיבוע אחר לקרסול.</P> <P>עשינו גם החייאות של זוגות ושלישיות, היה מצויין!!!</P> <P>והיום באוטובוס, נדהמתי מרמת ההקשבה שלנו כשמדברים איתנו על מד"א.</P> <P>אנחנו בני הנוער הקופצנים ועוברי המשברים.</P> <P>ישב איתנו מ' אחר שסיפר לנו על קורס&nbsp;תאר"ן שלו, ואנחנו ישבנו דוממים וקשובים.</P> <P>זה הדהים אותי ועדיין מדהים אותי, <FONT size=3>כל פעם מחדש</FONT>.</P> <P>&nbsp;</P> <P>שבוע הבא נגמור עם תירגולים וניגש למבחן הסופי.</P> <P>יהיה טוב בעזרת ה'.</P> <P>בינתיים אני יכולה לסכם, שבסה"כ ההרגשה הכללית דיי טובה. וטוב שכך.</P> <P><STRONG>רק העצב גורם לי להעריך את השמחה.</STRONG></P></div>Thu, 13 Nov 2008 22:11:00 +0200adi6622@walla.com (האני שלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594560&blogcode=10169525http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=594560&blog=10169525http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594560&blogcode=10124974<div align="right" dir="rtl"><P>"עצבנות היא הענשה עצמית על טיפשותם של אחרים הסובבים אותך"</P> <P>הרבה משמעות יש למשפט הזה.</P> <P>"הענשה עצמית" צמד מילים משמעותי ביותר, אני מענישה את עצמי.</P> <P> <HR id=null> <P></P> <P>בזמן האחרון שמתי לב שאני אומרת את המחשבות שלי בקול, זה קרה לי היום כמה פעמים.</P> <P>רציתי להמשיך לכתוב, אבל ברח לי החשק.</P> <P>המצב רוח שלי לא מזהיר במיוחד.</P> <P>&nbsp;</P> <P>עריכה [23:54]:</P> <P>אני רוצה לתעד את עצמי ואת מה שקורה סביבי.</P> <P>במשך זמן רב המחשבה הזאת מתגבשת אצלי בראש, הייתי רוצה שתהיה לי מצלמה שאוכל לצלם בה כמעט כל רגע נתון.</P> <P>אפילו סתם שיחות טיפשיות על הא ודא ואולי גם דברים עמוקים על האמת.</P> <P>ובטח גם יהיו שם דברים מצחיקים, כמו שעות הזויות ושיגעון מוחלט, רגעי בכי שהכל מתפוצץ לך בפנים.</P> <P>הייתי רוצה לתעד את עצמי מאחלת רק טוב ליום החדש שמגיע, לצלם את השמש הזורחת מהמערב ושוב שוקעת בסוף יום.</P> <P>הייתי רוצה לתעד את האהובים שלי מחייכים.</P> <P>הייתי רוצה לתעד את הכל מילה במילה, בתוך סרט חיים אחד, שלא נגמר.</P> <P>סרט חיים שישאר איתי לתמיד.</P> <P>הייתי רוצה לתעד את המציאות.שלי ושל העולם.</P></div>Sun, 02 Nov 2008 23:03:00 +0200adi6622@walla.com (האני שלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594560&blogcode=10124974http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=594560&blog=10124974http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594560&blogcode=10105739<div align="right" dir="rtl"><P>בעוד שעה בערך יתקיים המבחן. {ככה אני מקווה לפחות.}</P> <P>למדתי כל כך הרבה, השקעתי את כל כולי בזה ואפילו דחיתי דברים אחרים רק בשביל ללמוד&nbsp;למבחן הזה.</P> <P>אני מקווה שהפעם אהיה פחות לחוצה, ושאצליח. אני לא רוצה בכלל לחשוב מה יקרה אם...</P> <P>שיהיה בהצלחה :]</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P></div>Wed, 29 Oct 2008 15:49:00 +0200adi6622@walla.com (האני שלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594560&blogcode=10105739http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=594560&blog=10105739http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594560&blogcode=10098463<div align="right" dir="rtl"><P>כבר ניגשת למבחן נוסף.</P> <P>אני לחוצה ברמות שקשה לי לתאר.</P> <P>בעזרת ה' יהיה טוב...:)</P> <P>&nbsp;</P> <P>עריכה {00:28}:</P> <P>המבחן נדחה, כי היינו גרועים בשאלות בעל פה, שתקנו כמו דגים או שפשוט זרקנו תשובות מוזרות ולא נכונות.נוסף עוד חומר.</P> <P>לחץ.</P> <P>זה מפחיד אותי, אני מרגישה את החולשה ברגליים. ובכל פעם מחדש המחשבה על לפרוש עוברת לי בראש. אבל כשאני נכנסת הכל עובר כאילו לא היה, ואני שוב יוצאת והלחץ נכנס לתוכי ואיתו גם הפחד.</P> <P>אני מרגישה שאני על סף קריסה וזה בסה"כ מלחץ של יומיים, וכמובן הרבה בכי וחוסר שינה.</P> <P>גם בלימודים אני כבר לא מרוכזת בגלל חוסר השינה שלי.</P> <P>הלוואי שהמצב ישתפר..</P> <P>יהיה טוב ?!</P> <P>אני אופטימית.בינתיים.</P></div>Mon, 27 Oct 2008 16:32:00 +0200adi6622@walla.com (האני שלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594560&blogcode=10098463http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=594560&blog=10098463http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594560&blogcode=10053978<div align="right" dir="rtl"><P>עברה עליי שבת מלאה במחשבות. מחשבות עצמיות שקשה לתרגם למילים.</P> <P>אז ישבתי בשולחן שבת עם כל הדודים כשלפתע עלה נושא תאונות הדרכים, הם סיפרו מקרים ודיברו גם</P> <P>על האלכוהול שגורם להרבה מהתאונות.</P> <P>ישבתי שם בסוף השולחן, ובראש שלי נכתב השם באותיות גדולות בצבע שחור </P> <P>"מאיר, מאיר, מאיר"</P> <P>רציתי לומר שגם הוא נהרג. אבל שתקתי.</P> <P>פחדתי. פחדתי שוב להיכנס לתוך העצב הזה. פחדתי לומר את שמו שוב.</P> <P>גם ראיתי את אח שלו, והנשימה קצת נעתקה. דיברתי, אבל בתוך תוכי נאלמתי דום.</P> <P>הרגשתי שהדם מפסיק לרגע לזרום.&nbsp;</P> <P>יצאתי עם החברות, ואפילו זכיתי להיות בשיחה של בן סנוף.</P> <P>הוא סיפר על אבא של חברה שנהרג בתאונת דרכים. עכשיו שחושבים על זה שמים לב "לצרופי מקרים".</P> <P>ולבסוף הוא שר, שר מכל הלב, העיניים נעצמו.</P> <P>הוא שר בקול גדול, ועדין נורא. שגורם לגוף לרעוד. לרגע הרגשתי איך הגוף שלי</P> <P>מתנתק מהמחשבה.</P> <P><STRONG><FONT size=1>לא הרגשתי ככה מעולם.</FONT></STRONG></P> <P>הדמעות זלגו בלי הפסקה. והיו רגעים שניסיתי להתחמק, אז ניגבתי את הדמעות שהאיפור</P> <P>לא יהרס.</P> <P>אבל בתוכי כל הזמן אמרתי "תודה שאני כאן". אני זוכרת שהיו רגעים שהשתוללה בתוכי סערת רגשות,</P> <P>מצד אחד הרצון להישאר ולשמוע אותו ומצד שני לצאת ולשבת עם החברים.</P> <P>ניצחתי את המחשבות ונשארתי שם.&nbsp;האמנתי בזה. והאמנתי בעצמי.</P> <P>במילים "התעוררי התעוררי" אני זוכרת שצעקתי בתוך תוכי "<FONT size=3>אלוקים, בבקשה תעיר את הנשמה שלי</FONT>.."</P> <P>התכוונתי לכל כך הרבה דברים במילים האדירות והכוחניות האלה.</P> <P>ועכשיו זה שוב נעלם. אני עדיין חושבת על להתנסות אפילו פעם אחת, רק פעם אחת</P> <P>"לבדוק את השטח".</P> <P>זה שוב <U>נעלם.</U> </P> <P>אך&nbsp;בו זמנית&nbsp;,<STRONG> חי ובועט.</STRONG></P> <P>שם בפנים, <EM>עמוק בתוכי.</EM></P> <P> <HR id=null> <P></P> <P>מחר יש מבחן במד"א.</P> <P>למדתי כל היום, מקווה שיהיה טוב..</P> <P>&nbsp;</P></div>Sat, 18 Oct 2008 18:35:00 +0200adi6622@walla.com (האני שלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594560&blogcode=10053978http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=594560&blog=10053978http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594560&blogcode=10037624<div align="right" dir="rtl"><P>אני כבר יוצאת, לנסות להגשים עוד אחד מחלומותיי הרבים.</P> <P>מקווה שילך טוב.</P> <P>ועוד משהו קטן, החלטתי לחייך היום.</P> <P>ולנסות לשנות את דרך חיי.</P> <P>השקפת החיים שלי משתנה בעזרת אנשים שלא משנה באיזה תיאור אתאר אותם זה פשוט יראה&nbsp;כל כך עלוב ואפילו פוגע&nbsp;לעומת מי שהם ומה שהם נותנים לי, אין מילה שתוכל לתאר אותם.</P> <P>ואפילו אנשים שהם כאן מישרא בלוג שכותבים מילים שחודרות לתוכי וגורמות לי לשנות את העולם שלי.</P> <P>אנשים שעוזרים לי לעצב את מי שאני.</P> <P>&nbsp;</P> <P><U>עריכה {16.10 22:06}</U></P> <P>אתמול ממש רציתי לעדכן, אבל חזרתי נורא מאוחר והעייפות הכריעה אותי, היה גם מבחן ראשון אז העדפתי ללמוד.</P> <P>בכל אופן, עכשיו אני&nbsp;כאן אחרי יומיים של לימודים מתישים ואינטנסיבים של כמעט 10 שעות, ובתוכם גם מבחן בכתב ומבחן מעשי והרבה תירגולים מעשיים ודי מלחיצים אם לומר את האמת.</P> <P>המבחן המעשי עבר&nbsp;די בהצלחה, עם מעט טעויות אני חושבת. יותר התעסקתי בלעשות מאשר בלדבר ולהסביר.</P> <P>למרות הבלאק-אווט הנוראי שתקף אותי ופחד הבמה המטורף שלי.</P> <P>המבחן בכתב היה מוצלח יותר, ואפילו קיבלתי מחמאה מהמדריכים. דבר שלא הוריד ממני את החיוך במשך כל היום {כמעט}.</P> <P>ליום ראשון נקבע עוד מבחן גדול על כל החומר שנלמד בשעות הרבות בהם למדנו במשך יומיים , אני לחוצה.</P> <P>עכשיו הכוח נמצא בידיים שלי, הכדור נמצא במגרש הביתי שלי אני יודעת שאני צריכה להשקיע עכשיו את כל כולי</P> <P>אם אני באמת רוצה להיות שם, אני אשקיע את כול אולי בזה, אני בטוחה.</P> <P>ובסופו של דבר אני מקווה שיהיה טוב.</P> <P>ד"א&nbsp; הצלחתי חלקית במשימה שלי אתמול, חייכתי כמעט כל היום. רק כשהגעתי לבית התעצבנתי קצת..</P> <P>וחיי החברה שלי דיי פרחו היום, הייתי עם הרבה חברים במגד"ל והכרתי אנשים שבעבר לא דיברתי איתם מעולם.</P> <P>היום <FONT size=3>הרגשתי נאהבת</FONT>. מכל כך הרבה כיוונים.</P> <P>ומאנשים שלא ציפיתי לזה מהם בכלל,זה שימח ועדיין משמח אותי מאוד.</P> <P>&nbsp;<EM>הלוואי שאני רק אמשיך לפרוח מכל הכיוונים.</EM></P></div>Wed, 15 Oct 2008 14:54:00 +0200adi6622@walla.com (האני שלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594560&blogcode=10037624http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=594560&blog=10037624http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594560&blogcode=10022943<div align="right" dir="rtl"><P>אני מרגישה כל כך קטנה.</P> <P>כל כך מודחקת וריקנית, כל כך חסרת מילים למשמע המילים המדהימות שאחרים כותבים.</P> <P>ואני כאן יושבת וכותבת על שטויות כמו מצב הרוח הנוראי שלי בזמן האחרון. בזמן שהדברים האמיתיים מתרחשים במקום אחר. ואני. אני כבר לא כותבת עליהם.</P> <P>אני מרגישה כל כך מקובעת בעצמי, כל כך סתמית וחסרת כישרון.</P> <P>הרמה שלי יורדת אני מרגישה את זה. אולי בעצם&nbsp;היא אף פעם לא הייתה גבוהה.</P> <P>אני גם לא יודעת מה אני מרגישה כרגע לגבי עצמי,אני לא מכירה את עצמי. ובטח שלא את מה שאני כותבת.</P> <P>אני לא שלמה עם זה. עם עצמי. עם הכל. ממש לא. לגמרי.</P> <P>&nbsp;</P> <P align=center><FONT size=3><EM>הייתי רוצה לרגע אחד להרים גיטרה ולנגן, לשיר כמו שמעולם לא שרתי למרות שאין לי קול.</EM></FONT></P> <P align=center><FONT size=3><EM>הייתי רוצה לעמוד מול הנוף המרהיב ולצייר בהמון צבעים שמיימים ועדינים ובעיקר&nbsp;נטולי כוח.</EM></FONT></P> <P align=center><FONT size=3><EM>הייתי רוצה לעצום את העיניים ולראות שוב את כל אותם האנשים שאני אוהבת, האנשים שהיו. ושלעולם לא יחזרו.</EM></FONT></P> <P align=center><FONT size=3><EM>הייתי רוצה לרגע אחד, רק לקבל חיבוק ענק מאדם אהוב. בלי לשאול שאלות</EM></FONT><FONT size=3><EM>,</EM></FONT></P> <P align=center><FONT size=3><EM>&nbsp;בלי לנסות לתת תשובות.</EM></FONT></P> <P align=center><FONT size=3><EM>חיבוק אמיתי מכל הלב. חיבוק שיגרום לי להזיל דמעות ולהרגיש אותן חודרות עד לעמקיי נשמתי השחורה והאפלה.</EM></FONT></P> <P align=center><FONT size=3><EM>הייתי רוצה לקחת פסק זמן מהזמן שרץ במהירות בלי להספיק לנשום לרגע אחד. לעצור את הכל לכמה דקות.</EM></FONT></P> <P align=center><FONT size=3><EM>לגרום לשקט אדיר לעטוף את כולנו. לתת לדמעות לזרום מעצמן בלי שום רצון או יכולת לעצור אותן.</EM></FONT></P> <P align=center><FONT size=3><EM>להפסיק להיות לחוצה על כל מה שלא הספקתי.</EM></FONT></P> <P align=center><FONT size=3><EM>הייתי רוצה להפסיק לחלום חלומות מוזרים שאולי לעולם לא יתגשמו.</EM></FONT></P> <P align=center><FONT size=3><EM>להפסיק להאמין רק לרגע אחד בכל מה שהאמנתי&nbsp;עד עכשיו.</EM></FONT></P> <P align=center><FONT size=3><EM>ואולי בעצם גם להמשיך להאמין.</EM></FONT></P> <P align=center><FONT size=3><EM>להגביר את האמונה בכל מה שזנחתי לפני לא מעט זמן.</EM></FONT></P> <P align=center><FONT size=3><EM>להאמין בכל מה&nbsp;שלא האמנתי עד עכשיו.</EM></FONT></P> <P align=center><FONT size=3><EM>הייתי רוצה כל כך להפסיק לעשות את אותם הדברים שאני עושה. דברים שאולי אינני מאמינה בהם. הדברים האלה שאני&nbsp;עושה רק כדי להרגיש אהובה ורצויה. </EM></FONT></P> <P align=center><FONT size=3><EM>הייתי רוצה לעוף אל על, או לצנוח מהמרומים ישירות לקרקע. להרגיש את הרוח החולפת על פניי ולהביט בכל מה שקורה למטה.</EM></FONT></P> <P align=center><FONT size=3><EM>לראות את האנשים הקטנים ולדעת שבעצם גם אני כמותם, קטנה. כל כך קטנה, שאני כמעט ונעלמת. קטנה. הכי קטנה.</EM></FONT></P> <P align=center><FONT size=3><EM>הייתי רוצה להיות אחרת. לנסות את חיי בצורות אחרות להיות כל מה שלא הייתי אף פעם. להיכנס לדמות אחרת אולי עדינה יותר אולי שמחה יותר או אולי אובדנית ונטולת רגשות.</EM></FONT></P> <P align=center><FONT size=3><EM>הייתי רוצה להיות שמחה. להפסיק לחייך את החיוך הזה שמלווה אותי במשך היום וכשאני לבד עם עצמי. הוא נעלם. נעלם כלא היה. הוא מתפוגג איפשהו באוויר הקר שחודר לעצמות.</EM></FONT></P> <P align=center><FONT size=3><EM>&nbsp;העיניים כבר לא זוהרות וצוחקות כמו פעם. הן כבויות. אני מרגישה. אני רואה.</EM></FONT></P> <P align=center><FONT size=3><EM>אני מאבדת את החן שלי, ושוקעת לתוך משהו שסוחף אותי למטה בלי שארצה בכך.</EM></FONT></P> <P align=center><FONT size=3><EM>הייתי רוצה להפסיק לרחם על עצמי ולשמוח במה שייש לי. הייתי רוצה.</EM></FONT></P> <P align=center><STRONG>הייתי רוצה כל כך הרבה דברים.<STRIKE>חבל שאני לא יכולה</STRIKE>.</STRONG></P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp; <P></P>מקודם קראתי את הפוסטים של חברות. <P></P> <P>שוב על מאיר.</P> <P>שוב הזיכרון הזה שחודר עמוק בלב.</P> <P>הוא נפטר ב20 ליוני אם אינני טועה. וזה עדין&nbsp;כואב ממש&nbsp;כמו בפעם הראשונה.</P> <P>הגעגועים רק גוברים והזכרונות וודאי שלא מועילים.</P> <P> <HR id=null> <P></P> <P>לדבר בעל הרגשה טובה יותר..</P> <P>אני ועוד שתי חברות התנדבנו היום במרכז קליטה, היה ממש נחמד.</P> <P>צחקתי.</P> <P>כלפי חוץ.</P> <P><STRIKE>בכל אופן.</STRIKE></P></div>Sun, 12 Oct 2008 19:41:00 +0200adi6622@walla.com (האני שלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594560&blogcode=10022943http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=594560&blog=10022943http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594560&blogcode=10011104<div align="right" dir="rtl"><P>היום החדש התחיל לאחר עוד לילה חסר שינה שבו ישנתי רק שעה וחצי.</P> <P>וכמובן שקמתי עייפה בצורה מסחררת.</P> <P>נכנסתי לבית הספר לעוד יום שגרתי ומתיש.&nbsp;וראיתי את הדף שבו כתוב הסדר של יום ראשון, התברר שכן </P> <P>אלמד לשון, ואני צריכה ללמוד לבוחן המטופש הזה שאני עדין לא מבינה בו את החומר. בגלל המורה המטורפת</P> <P>הזאת&nbsp;שדואגת להרתיח לי&nbsp;את העצבים על אש קטנה כל פעם מחדש. עד שאני כמעט מאבדת את העשתונות</P> <P>&nbsp;ולכן יוצאת מהכיתה.</P> <P>אני זוכרת שסיננתי "<EM>אין דבר גרוע מזה על הבוקר</EM>" [או משהו כזה].</P> <P>בהפסקה התיישבתי בספריה עם חברה לדבר, כשהוצאתי את הפלאפון ראיתי "שיחה שלא נענתה" השיחה הייתה מחסוי. כך שלא&nbsp;יחסתי יותר מידי חשיבות.</P> <P>לאחר מספר דקות שאן נכנסה בריצה לספריה ואמרה שאני צריכה לקבל טלפון חשוב, מתברר שזה ממד"א ויודיעו</P> <P>לי אם התקבלתי, דריה ותותי כבר קיבלו את השיחה המיוחלת.</P> <P>יצאתי במהירות, והטלפון צלצל. הלב שלי דפק בעוצמות שלא הרגשתי קודם. הסתכלתי על הצג והיה כתוב "קוקה". היא חיכתה בחוץ שאבוא לראות אותה. קוקי הודיעה לי שגם ספיר ולין קיבלו את אותה שיחה שבישרה על קבלתם לקורס.</P> <P>דריה אמרה שהשיחה שהיא קיבלה ממד"א הייתה מספר חסוי, מה שישר הפעיל לי את הסקרנות וההתרגשות שהתחוללה בתוכי.</P> <P>החלטתי להתקשר, ובגלל הבושה שבאכזבה ביקשתי מגרידיש שתדבר, היא עשתה את העבודה דיי מצויין יש להודות.</P> <P>עמדתי שם באי וודאות מוחלטת, המחשבה היחידה שעברה לי בראש היא שכל כך אתאכזב מזה שלא אתקבל</P> <P>ועוד אצטרך לשמוע זאת ליד כל חברותיי ומפי מישהי אחרת.</P> <P>הזמן התארך לי בטירוף, למרות שזה היה רק משהו כמו חצי דקה, לבסוף היא הרימה את העיניים אליי ולחשה "<FONT size=3><EM>התקבלת</EM></FONT>".</P> <P>קפצתי שם&nbsp; כמו מטורפת למרות הרצון לרסן את התגובות שלי לטוב ולרע. הרמתי ידיים לאוויר וצעקתי "<STRONG><FONT size=3>יש!!</FONT></STRONG>".</P> <P>ללא ספק זה היה אחד מהרגעים המאושרים בחיי, ובכן במשך היום צחקתי וחייכתי כמו שאני תמיד עושה</P> <P>כשקורה לי משהו טוב.</P> <P>הקורס מתחיל ביום רביעי, מה שאומר שעברתי את השלב הראשון בדרכי לשם.</P> <P>מקווה שהשלב השני לא ישבור אותי, ואצליח לעבור גם אותו וסוף סוף להיות במקום שאני כל כך מייחלת להיות.</P> <P>תאחלו לי בהצלחה לפחות?</P> <P><EM><STRONG><FONT color=#c0c000>I AM SO HAPPY!</FONT></STRONG></EM></P></div>Fri, 10 Oct 2008 15:20:00 +0200adi6622@walla.com (האני שלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594560&blogcode=10011104http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=594560&blog=10011104http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594560&blogcode=10002611<div align="right" dir="rtl"><P>יום כיפור הגיע וחשבון נפש עדיין לא עשיתי.</P> <P>זה בטח נובע מהחוסר יכולת שלי לומר סליחה, לא חשבתי שאני עד כדי כך בעלת אגו.</P> <P>היינו בסיור אתמול, בסוף היום החברות ניגשו אחת אל השניה לבקש סליחה, בראשי התרוצצה לה המילה '<FONT size=3>סליחה</FONT>' אך לא הצלחתי להעלות אותה על בדל שפתיי. לא חשבתי שזה&nbsp;יהיה כל כך קשה.</P> <P>אז רק אמרתי 'כנ"ל '&nbsp;ושתקתי.</P> <P><U><EM>הרגשתי איך הגוף שלי זועק לבקש סליחה אבל האגו לא מרפה ממני, ולא נותן לי.</EM></U></P> <P>אז לא ביקשתי.</P> <P>גם היום חיכיתי עד שאבא בא לבקש ורק אז אמרתי 'כנ"ל '.</P> <P><FONT size=3>וחשבון הנפש. הוא עדיין במקומו עומד, אני מוותרת עליו בשלב הזה.</FONT> ולא כי אני לא מרגישה שאני צריכה לבקש סליחה, אלא מפני שאני מרגישה שאני צריכה לבקש סליחה יותר מכל אדם אחר בעולם.</P> <P>אני <FONT size=1>עייפה </FONT>רק מלחשוב על כל הסליחות שאני צריכה לבקש מכל האנשים שפגעתי בהם, <FONT size=1>אני מרגישה מותשת מלהצטער.</FONT></P> <P>מההרגשה התמידית שמלווה אותי במשך כל שניה מחיי, על כך שאני פוגעת ופוגעת, על כך שאני צריכה לבקש</P> <P>הכי הרבה סליחות.</P> <P>על כך שאני צריכה לומר "סליחה <STRONG>ש</STRONG>פגעתי" <U>במקום</U> "סליחה <STRONG>אם</STRONG> פגעתי".</P> <P>הידיעה החתומה הזאת שפגעתי, ושאני עדיין פוגעת אפילו אתמול יום לפני יום הכיפורים, </P> <P>אפילו היום ביום הכיפורים עצמו.</P> <P>תמיד אני מרגישה שאני צריכה לבקש יותר סליחות מכולם.</P> <P>המצב רוח שלי גם לא בשמים בזמן האחרון, הוא דיי מתרסק ודועך לי, לא יודעת למה אפילו.</P> <P>אתמול אפילו ויתרתי על בילוי עם החברים, ומי שמכיר אותי יודע שאני לא אחת שמוותרת על זה, </P> <P>וקופצת על כל יציאה.</P> <P>אני בעצמי אירגנתי את היציאה הזאת, ובסוף ברגע אחד השתנה לי המצב רוח. 5 דקות לפני כן צעקתי לדריה בפלאפון: "<FONT size=3><STRIKE>דריה אני מאושרת!</STRIKE></FONT>"{למרות שאפילו לא ידעתי למה}.</P> <P>ואחרי רגע התהפך לי המצב רוח. כמו תמיד.</P> <P>ידיד פעם אמר לי שמצבי רוח שמשתנים במהירות זה דבר טוב, זה מראה שאני בחורה לא שגרתית.</P> <P>לפעמים זה כל כך נוראי להיות בעלת המצבי רוח האלה, הם בשניה מתהפכים והופכים לי את הדעות. ומן הסתם מתסכלים ועושים אותי עצבנית&nbsp;עוד יותר.</P> <P>אפילו עכשיו אני יושבת ולא מצליחה לבקש סליחה מאף אחד, אין לי את הכוחות להצטער שוב מחדש, אני במילא עוד חצי שעה אפגע בעוד מישהו. <EM><U>הסליחות האלה כבר לא פועלות עליי</U></EM>.</P> <P>ועכשיו למשהו קצת יותר שמח אם אפשר לקרוא לזה כך.</P> <P>כמו בכל יום כיפור עולה לי המחשבה על כך שהיום הזה הוא&nbsp;אחד הימים שיותר מאחדים אותנו כעם, ביום הזה כל היהודים במדינה הקטנה שלנו, ואפילו במקומות שונים בעולם, יעמדו בבית הכנסת ויתפללו, יעמדו עם הבגדים הלבנים.</P> <P>ביום הזה שכולם סולחים לכולם, אין קנאה ואין שנאה אין שום דבר שיעכיר על האווירה הנעימה של יום כיפור.</P> <P>מורה אחת אמרה לי, שביום זה <FONT color=#ffffff>אנחנו נחשבים למלאכים, בגלל הבגדים הלבנים ובגלל הצום, שהרי מלאכים לא אוכלים או שותים כמו בני אנוש.</FONT></P> <P>לפחות זה דבר אחד שישמח אותי קצת.</P> <P>אני אסיים רק בגמר חתימה טובה לכולם, וצום קל ומועיל..</P> <P>&nbsp;</P></div>Wed, 08 Oct 2008 14:27:00 +0200adi6622@walla.com (האני שלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594560&blogcode=10002611http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=594560&blog=10002611