לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

זמן מתחת לשמים.



Avatarכינוי: 

בת: 33

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2008    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2008

להירגע בפעם השניה.


בעוד שעה בערך יתקיים המבחן. {ככה אני מקווה לפחות.}

למדתי כל כך הרבה, השקעתי את כל כולי בזה ואפילו דחיתי דברים אחרים רק בשביל ללמוד למבחן הזה.

אני מקווה שהפעם אהיה פחות לחוצה, ושאצליח. אני לא רוצה בכלל לחשוב מה יקרה אם...

שיהיה בהצלחה :]

 

 

נכתב על ידי , 29/10/2008 15:49  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



להירגע.


כבר ניגשת למבחן נוסף.

אני לחוצה ברמות שקשה לי לתאר.

בעזרת ה' יהיה טוב...:)

 

עריכה {00:28}:

המבחן נדחה, כי היינו גרועים בשאלות בעל פה, שתקנו כמו דגים או שפשוט זרקנו תשובות מוזרות ולא נכונות.נוסף עוד חומר.

לחץ.

זה מפחיד אותי, אני מרגישה את החולשה ברגליים. ובכל פעם מחדש המחשבה על לפרוש עוברת לי בראש. אבל כשאני נכנסת הכל עובר כאילו לא היה, ואני שוב יוצאת והלחץ נכנס לתוכי ואיתו גם הפחד.

אני מרגישה שאני על סף קריסה וזה בסה"כ מלחץ של יומיים, וכמובן הרבה בכי וחוסר שינה.

גם בלימודים אני כבר לא מרוכזת בגלל חוסר השינה שלי.

הלוואי שהמצב ישתפר..

יהיה טוב ?!

אני אופטימית.בינתיים.

נכתב על ידי , 27/10/2008 16:32  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הפחד שבשתיקה.


עברה עליי שבת מלאה במחשבות. מחשבות עצמיות שקשה לתרגם למילים.

אז ישבתי בשולחן שבת עם כל הדודים כשלפתע עלה נושא תאונות הדרכים, הם סיפרו מקרים ודיברו גם

על האלכוהול שגורם להרבה מהתאונות.

ישבתי שם בסוף השולחן, ובראש שלי נכתב השם באותיות גדולות בצבע שחור

"מאיר, מאיר, מאיר"

רציתי לומר שגם הוא נהרג. אבל שתקתי.

פחדתי. פחדתי שוב להיכנס לתוך העצב הזה. פחדתי לומר את שמו שוב.

גם ראיתי את אח שלו, והנשימה קצת נעתקה. דיברתי, אבל בתוך תוכי נאלמתי דום.

הרגשתי שהדם מפסיק לרגע לזרום. 

יצאתי עם החברות, ואפילו זכיתי להיות בשיחה של בן סנוף.

הוא סיפר על אבא של חברה שנהרג בתאונת דרכים. עכשיו שחושבים על זה שמים לב "לצרופי מקרים".

ולבסוף הוא שר, שר מכל הלב, העיניים נעצמו.

הוא שר בקול גדול, ועדין נורא. שגורם לגוף לרעוד. לרגע הרגשתי איך הגוף שלי

מתנתק מהמחשבה.

לא הרגשתי ככה מעולם.

הדמעות זלגו בלי הפסקה. והיו רגעים שניסיתי להתחמק, אז ניגבתי את הדמעות שהאיפור

לא יהרס.

אבל בתוכי כל הזמן אמרתי "תודה שאני כאן". אני זוכרת שהיו רגעים שהשתוללה בתוכי סערת רגשות,

מצד אחד הרצון להישאר ולשמוע אותו ומצד שני לצאת ולשבת עם החברים.

ניצחתי את המחשבות ונשארתי שם. האמנתי בזה. והאמנתי בעצמי.

במילים "התעוררי התעוררי" אני זוכרת שצעקתי בתוך תוכי "אלוקים, בבקשה תעיר את הנשמה שלי.."

התכוונתי לכל כך הרבה דברים במילים האדירות והכוחניות האלה.

ועכשיו זה שוב נעלם. אני עדיין חושבת על להתנסות אפילו פעם אחת, רק פעם אחת

"לבדוק את השטח".

זה שוב נעלם.

אך בו זמנית , חי ובועט.

שם בפנים, עמוק בתוכי.


מחר יש מבחן במד"א.

למדתי כל היום, מקווה שיהיה טוב..

 

נכתב על ידי , 18/10/2008 18:35  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להאני שלי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על האני שלי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)