זמן מתחת לשמים.

אז ישבתי וכתבתי.

כתבתי על קבר

על קבר שטוף בדמעות יבשות.

אז כתבתי וכתבתי, והמילים לא נגמרו,

ורגע שתקתי והבטתי סביב

הבטתי עמוק במילים

המילים שחרוטות על הקבר

המילים זרמו החוצה כמו מים, ואיתן גם הדמעות,

דמעות מלוחות שחנקו את גרוני.

העדפתי לשתוק במקום סתם לצעוק.

אז שתקתי וכתבתי

כן המשכתי לכתוב.

רציתי לשיר,

אך קולי לא בקע.

אז פשוט שתקתי.

 רציתי לבכות אבל גם את זה לא הצלחתי

אז פשוט שתקתי.

 שתקתי עוד,

שתקתי והמשכתי לכתוב.

ישבתי על הרצפה

בתוך שביל העפר.

 ישבתי וכתבתי

 וכתבתי על קבר.

 על אדם שהלך ולעולם לא ישוב,

על כאב שהתחיל ולעולם לא ילך.

אז כתבתי

והמילים דיברו מעצמם

היד כתבה בלא הפסקה,

ושתקתי בדיוק כמוך

בדיוק כמוך שנמצא בקבר.

וכתבתי עד כמה הכאב לא מרפה,

וכתבתי עד כמה לי קשה.

אז ישבתי וכתבתי.

כתבתי על קבר,

קבר שנחרט עמוק בליבי.