זמן מתחת לשמים.

כרגע קראתי את מכתב הפרידה של אליה שאולי ז"ל.

אליה נפטרה ב24/7/08 בדיוק לפני שבוע, אליה חלתה באנורקסיה בגיל 11 ונלחמה בה, לצערי המחלה ניצחה אותה.

אליה נפלה כנועה למחלה הסופנית שהרסה את חייה. אליה נפטרה בגיל 16 במשקל 27.5 ק"ג. כ"כ צעירה וכ"כ רזה.

אני כותבת את הפוסט הזה כדי להראות לכל הבנות מזו אנורקסיה.

אני מבקשת אישית מכל בן אדם שנכנס לפה שילחם באנורקסיה הנוראית הזאת. מכל בת,שלא תחשוב שאם היא תהיה רזה יותר אז היא תהיה יותר יפה או יותר מושכת .

אנורקסיה זה לא צחוק, כשנכנסים לזה קשה לצאת מזה , אולי בכלל לא יוצאים מזה. כמו אליה שהמחלה ניצחה אותה.

יש הרבה דברים רעים בעולם הזה, אונס, רצח, פיגועי טרור. אנחנו לא יוכלים לעשות דבר נגד זה.

אנחנו לא יכולים להציל את העולם , אנחנו לא יכולים לגרום לשלום לבוא, אנחנו לא יכולים להכניס את כל הפושעים לבית סוהר. אנחנו לא יכולים לעשות דבר מכל זה. הדברים האלה הם הדברים הגדולים שהורסים לנו את החיים.

אז לפחות בואו נדאג לדברים הקטנים , קטנים שהורסים חיים שלמים.

בנות תשמרו על עצמכן, לא משנה מה יקרה לא משנה אם יגידו שאתן שמנות או לא רצויות תבינו שרזון זה לא הפתרון!

רזון זה אסון , שיכול להרוס את החיים.

בנות אם לא בשביל עצמכן אז בשביל אליה ז"ל, תשמרו על עצמכן בשביל אליה.

משפטים אחרונים מתוך המכתב של אליה :

"כעת הכאב נפסק.

אין צורך בשקיות על מנת לעשות צרכיי.                                             

אין צורך בזונדות מפלצתיות ובצינורות אשר חוררו את גופי.

אין צורך בדבר מלבד השקט הסובב אותי"