זמן מתחת לשמים.

שוב מתכסה בשתיקתך

מאבדת את עצמי

בין המילים נותרה דממה ,הדמעות בורחות איתי.

אל הסדקים הראשונים, שנחרטו בי עם השנים.

ובתוכי אדע שכבר לא נשאר לי דבר.

חלק ממך,

הלב שלי נקרע כשאתה שם.

תמיד אתה חוזר ונעלם

מה עוד נשאר לי, רק חלק ממך.

ובלילות הלבנים האם דמיינת את פניי.

כמה בכיתי שתחזור. 

גם אם נשברתי היום, תדע שלא אהיה שלך מחר.

יש בי עוד כח ללכת, אבל יודעת שישאר.

כמה רציתי, כואב לזכור.

כבר עייפה רק מכמעט, אז אשמור לי

 מעט.

{שירי מימון}