פוסט.

לאחר שורה של מיילים נזעמים עם הכיתוב :"תמי ספיררר תכתבי פוסט חדש בבלוג" שהתקבלו מאת קובי,
שכנראה ימשיך לנצח לקרוא תמי ספיררר ולא תמי רותם, כפי שאני היום, החלטתי לכתוב פוסט חדש בבלוג.

בפוסט החדש רציתי לכתוב מה קורה איתי בזמן האחרון,
שזה בטח מה שקובי באמת רוצה לקרוא ולכן בכלל רוצה שאכתוב פוסט חדש אבל לפני זה,
רציתי לכתוב על משהו שעלה בראשי אתמול בערב כשנרדמתי לשנת ערב קצרה של שעה.

רציתי לכתוב על שינה,
על איך שאני בתור כדור שינה מוצהר אוהבת לישון אבל לאחרונה גם שמה לב לחסרונות של השינה.
מפספסים כל כך הרבה כשישנים או שלפחות מאמינים בקלות שמפספסים המון.
אני עייפה לאחרונה, אולי זה הגיל ואולי העובדה שחזרתי להתעורר בשעות מוקדמות יחסית בבוקר,
ביחס לתקופה האחרונה שאחרי מקדונלד'ס, לא משנה - מה שמשנה זה שאני מוצאת את עצמי נכנסת למיטה לישון
איזה שעה או יותר אחרי יום עבודה כדי שאוכל להשאיר את העיניים פקוחות בשאר הערב.

זקנה.

חשבתי על כל הדברים שאנחנו לא מודעים אליהם בזמן שאנו ישנים,
איך שהעולם ממשיך להסתובב ואנשים ממשיכים לעשות דברים בזמן שאנחנו ישנים,
על איך שבזמן שאני ישנה חברים יכולים להגיע, ואני אתעורר לבית מלא אנשים,
או איך כשאני נרדמת לפעמים כשהבית מלא אנשים וכשאני מתעוררת הוא כבר ריק,
ואיך באבושי בטח מספיק לשחק בארבעה משחקי מחשב שונים כשאני ישנה,
או לבשל, או לסדר את הבלאגן האיום שעשיתי.

זה קצת עצוב לי להפסיד את זה כי אני עייפה, אני מרגישה פספוס ומרגישה מוגבלת בגלל העייפות שלי,
אבל אני די בטוחה שהכל זה תוצר לוואי של גלולות למניעת הריון ארורות שמשבשות את כולי ואין בריחה מכך.

בכל אופן, קצת על הזמן האחרון.
אחרי שעזבתי את מקדונלד'ס התחלתי לעבוד בחנות למוצרים לבעלי חיים שבה עבדתי
בטלפון,בישיבה,במשרד שאפשר לעשן בו וחיי היו קלים.
מאסתי במקום הזה די מהר ופשוט התפטרתי בלי לחזור כחודש אחרי החתונה.
דבר שלא עשיתי מעולם בחיי, אבל היה משחרר וקל אך גם מתסכל ומפחיד בעת ובעונה אחת.

אחרי כן הייתי מובטלת למשך שלושה שבועות,
בפעם הראשונה בחיי הבוגרים מאז שבעצם התחלתי לעבוד אי שם בגיל 15,
היה כיף כל כך, אבל התמלאתי רגשות אשם, כי עם כמה שתמיד רציתי כבר להתחתן ולהפסיק לעבוד,
הרגשתי שזה עוד לא הזמן ושבעלי עוד לא מרוויח כל כך הרבה כסף כדי לפרנס אותי.
למרות שלמדתי לחסוך בהוצאות ולקנות פחות.

ואז בנינו לנו מסלולי חיים אני והוא,
כל אחד החליט מה הוא רוצה לעשות כשהוא יהיה גדול, מכיוון שעד היום לא עשינו שום דבר אמיתי עם חיינו
מלבד לעבוד בעבודות שסיפקו לנו כסף גרידא כדי להתקיים.
חשבנו מה אנחנו רוצים לעשות בחיים  - כסיפוק מעשי והן כפרנסה טובה,
שנוכל לתת לעצמנו ולילדינו העתידיים חיים טובים בדיוק עד כמה שאנו רוצים לתת להם.

אני החלטתי שהגיע הזמן להתחיל ללמוד ונגמרו התירוצים ושזו קריאה אחרונה לעלות על הטיסה
לעולם האקדמי כדי שאוכל להתפנות מכך מהר מספיק בכדי להביא ילדים בגיל צעיר יחסית,
כי על להיות אמא צעירה אני לא מוכנה לוותר.

נרשמתי לקורס פסיכומטרי, שמתחיל ביום רביעי הקרוב, שמתקיים בקניון רננים ברעננה,
חזרתי למכון כושר שנמצא גם הוא בקניון רננים והחלטתי שרק הגיוני למצוא עבודה לזמן הקרוב
בקניון גם כן, כדי לחסוך מרוצה מיותרת בין מקומות בשגרה הצפופה שגם ככה הולכת להיות משוגעת.
רציתי עבודה קלה יותר ממקדונלד'ס, שלא אצטרך לחשוב יותר מדי ולא אצטרך להתעסק מזה
והחלטתי ללכת לכיוון חנות בגדים, מה שהתברר כלא קל מכיוון שהסנובים לא רוצים עובדים ללא ניסיון.

בדיחה.
אני בת 22 שיכולה ללמד כל עובד ומנהל ברשתות העלובות האלה מה זה עבודה קשה,
מה זה מכירות ומזה ניהול עובדים במטרה להגיע ליעדים מתוקף העובדה ששרדתי חמש שנים
בחברה הכי תובענית במדינה הזו,אם לא בעולם, אבל אמרתי אוקיי - אני כבר לא "המנהלת" צריך להתאקלם מחדש.
ואז נכנסתי לחנות בשם "תמנון" שכולכם בטח מכירים אותה כמוני כמעין חנות שוק של בגדים פשוטים
במחירים נמוכים במיוחד.
ובכן, החנות היא בבעלות ישראלית שמייצרת בארץ וגדלה מאוד בשנים האחרונות ומונה כ65 סניפים.
הם עשו שינו תדמית והתחיל לייצר בגדים באיכות לא רעה כלל ואפילו יפים! באמת שזה לא חנות השוק שהכרתי,

ועל כן כל הכבוד,

החנות מחפשת נואשות אחרי מוכרנים ומנהלים עתידיים, ולשמחתי גם באותו יום שנכנסתי היו רעבים לכל כח עבודה
באשר הוא - אפילו ללא ניסיון.

אני שם כבר כמעט חודשיים, לומדת להתרגל לעובדה שאני כבר לא מנהלת, אני רק עובדת,
אני צריכה לעשות מה שאומרים לי, צריכה להתמודד עם ההחלטות הקלוקלות של המנהלת שלי - שממרום גילה
(25) הייתי מצפה שכבר תדע דבר או שניים על יחסי אנוש וניהול עובדים - אבל אני מופתעת כל פעם מחדש שפשוט לא.
כנראה שכשיש לך צוות של 6 אנשים בלבד בחנות שנחשבת גדולה, את לא  לומדת הרבה על התמודדות כזו עם אנשים
כמו כשיש לך 25 עד 45 עובדים ובנוסף אליהם עוד 2 עד 7 אחראי משמרת כמו שהיו לי.

מה לעשות,

אני מנוסה  יותר,אני מוצלחת יותר ואני הרבה פחות צנועה.

 

זה לא קל.
באמת שלא, אבל זה שווה את זה, אני בטוחה שכן,
כי בקרוב כשאסיים פסיכומטרי ואוכל להירשם כבר ללימודים באוקטובר,
אוכל להיות צעד אחד קרוב ליותר להגשמת החלום, להיות מהנדסת תעשיה וניהול,
ללכת לעבוד עם חברות גדולות ופרויקטים על ייעול וניהול נכון ולהשתמש סוף סוף בניסיון שרכשתי ובתכונות המולדות שיש לי.
אני מנהלת מלידה,
קשה לי עם התקופה הנוכחית, אבל יש לכך פלוסים רבים.
להיות נשואה זה מדהים, זה בדיוק מה שחשבתי שזה יהיה,
יש הרגשה כזו שיש מי שדואג לך, בנוסף להורים, יש מי שיפנק אותך, יש מי שיעזור,
ולי יש את הבעל הכי טוב בעולם, באמת.

בעלי, באבושי היקר, החליט סוף סוף ללכת בצעדי אמו ולפנות לתחום הטיפול,
דבר שיוצא לו באופן די טבעי, והוא עוד רגע מסיים קורס עיסוי שוודי - שיוביל אחריו קורס עיסוי רפואי
ובעתיד עוד ועוד תחומים.
הוא יהיה מטפל במשרה מלאה,תחילה מעסה ומשם כל מה שיניח עליו ידו,
דבר שיגדיל את הכנסתו, יאפשר לו להיות עצמאי ולעבוד בתוך קירות ביתו מה שהוא נורא אוהב.

כרגע הוא לא עובד בזמן הלימודים, מה שלא קל לקבל כקונספט אבל אני בטוחה שזמן קצר ישנה הכל
ואולי אפילו הבטחתו שכשדברים יזוזו בעסקי הטיפול אוכל להפסיק לעבוד לחלוטין תתקיים סוף סוף.

אני מאושרת סך הכל,
מה רע?
הכל טוב.

כבר לא צריכה לומר "יהיה בסדר" כי כבר בסדר.
באבושי,אני אוהבת אותך :)

רציתי לדחוף כאן עוד תמונות חתונה, כי היינו מזה יפים אבל השרת מעצבן אותי אז זה לא יקרה,
גם ככה יש מלא בפייסבוק שלי, וכל מי שזה מעניין אותו מספיק כבר בטח בחברים שלי.

אז חג שמח וביי :)

שמור   בטל

נכתב על ידי תמו'ש, 13/4/2012 20:45
28 דיסקוסים   רוצה לדסקס?     הצג דיסקוסים     0 דיסקסו עליי     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של קובי ב-30/5/2012 11:13

---