לעדכן רק מתוך נימוס.

אני בחורה מנומסת, כך אני נוטה להאמין לפחות.
יש שטוענים שאכן כך הדבר, אני טוענת שהם סתם שקרנים.
לפעמים צריך להתחשב בבועה האינטרנטית הזו שבבעלותי ולהאכיל אותה מדי פעם באיזה פירור של חדשות
בקצת רוטב האדרה עצמית.

אז אחרי שסיימתי לגרד בקודקוד ראשי ולהעמיד פנים שזה עוזר לי להיזכר בדברים
שבכלל לא חשבתי עליהם קודם, אספר לכם מה חדש אצלי ומה נשמע.
מעבר למרתון הלהיטים בטורקים של טרקן, שני אלבומים של קריידל אוף פילת' ולקט מיוחד של הנבחרים ביותר
של מייקל ג'קסון, לא הרבה זוכה לרצד בין אוזן ימין לשמאל שלי.
טוב נו אולי קצת ריהאנה, ידיים למעלה, בבקשה אל תירו.

מעבר לכך אני נמצאת בסיטואציה בעייתית.
ישראבלוג, פייסבוק, ג'ימייל, וואטסאפ, טוויטר וכל רשת חברתית או אפיק תקשורתי אחר
לא מודע לעובדה שאני כבר לא בלונדינית.
כל תמונות הפרופיל שלי בכל אחד מהמקומות הארורים עדיין מראה אותי עם שיער ארוך ובלונדיני
שזה בטוח שרק אי שפיות זמנית גרמה לי לחתוך אותו ולצבוע אותו לחום כהה מאוד.
סתם לא, זו לא הייתה אי שפיות, זו פשוט הייתה טעות, אנחנו כולנו בני אדם.
סתם נו, זו לא הייתה טעות, אני חשבתי על זה הרבה מאוד זמן, והרבה מאוד פעמים,
אך ורק כדי להתחרט תמיד רגע לפני הסוף. קיוויתי שאני תמיד מוגנת מלעשות את הצעד הזה מכיוון
שתמיד אתחרט בזמן, אבל הפעם חמותי (שגם היא כמו אימי, הייתה ספרית בעברה) שהייתה לידי עזרה לי לעבור את הגבול
המסוכן בין "אני חושבת שאני רוצה לחזור לשיער הטבעי שלי" לבין "זה לא כאילו אני באמת אעשה את זה".
בכל אופן, שורה תחתונה, אני כבר לא בלונדינית, וכבר אין לי שיער ארוך.
יש לי שיער ארוך קצת יותר מהכתפיים שצבוע בצבע חום כהה. הוא לא הטבעי שלי, כי הוא טרם צמח,
ואני לא כל כך אוהבת אותו.
אני מתנחמת בעובדה שבעוד שנה שנתיים יהיה לי שיער טבעי ובריא, וארוך. הלוואי.

למה תמונות הפרופיל שלי עדיין לא שונו ומבחינת פייסבוק והמדיה הממוחשבת אני עדיין בלונדינית?
נו מה, זה לא כאילו אני רצה בין פרימיירה לפרימיירה ומשתזפת מול הפלאשים, אין לי זמן או רצון לזה.
אבל אממה, בעוד חודש ושבוע אהיה סטודנטית מהמניין, ועל כן - אורח חיים סטודנטיאלי יחל לאלתר!
מסיבות, סופ"שים חופשיים, ויותר תעסוקה ממה שביקשתי וצמצום העבודה למשמרת בשבועיים אם בכלל.

זה החופש הגדול שלי, פה זה מתחיל.
זה הדבר הכי גדול שקורה לי בעשור האחרון, חוץ מהיום בו הפכתי לבלונדינית מלכתחילה, כנראה.
אנשים שלא בילו את חייהם בעבודה קשה, בוויתור טוטאלי על כל רצונותיהם ודחיית כל סיפוקיהם כדי להתפרנס,
פשוט לא יבינו איזו הרגשה זו - להתחיל ללמוד זה לצאת לחופשי!

אני רק מקווה שכל האופיום הזה לא יתפוצץ לי בפנים.
וכשמתעסקים עם סמים בקנה מידה כזה, זה קורה בדרך כלל.

אני כבר הרבה מאוד זמן מתחילה התחלות של סיפורים קצרים או ספרים או לא יודעת מה הם אמורים להיות,
אבל זה לא מתפתח מעבר לשתי דמויות ורעיון כללי שעולה לי על העצבים עוד לפני שהוא קורם עור וגידים.
לכתוב זה דבר שמאוד הייתי רוצה לעשות גם בתור פרנסה, למרות שאני הולכת לקבור את עצמי תחת וקטורים
וגופים בעלי מסה זניחה בלימודי הנדסה. אני פשוט לא יודעת אם אי פעם תהיה לי את הנחת ואת הפנאי כדי לעשות את זה נכון
מההתחלה ועד הסוף, וכמובן לוותר על לקרוא ספרים נהדרים שכל הזמן נקרים בדרכי כדי לעשות זאת.

אני מקווה שלא תיכננתם שאספר עוד דברים מעניינים, או שיהיה מצחיק,
כי אין לי עוד מה להגיד והבדיחות שלי נחשבות מצחיקות רק בחולון.
אז ביי.

שמור   בטל