נימוקים של צורה ותוכן

ערב יורד על סנטראל פארק שבניו יורק, ניו יורק. המצלמה מתחילה במבט פנורמי על מנהטן, ומתמקדת בהדרגה על ספסל צדדי למדי בפארק, בין עצי דובדבן ליד אגם מלאכותי קטן. על הספסל יושבים שני גברים כבני שבעים, כל אחד מהם אוחז בידו רצועה שבסופה כלב. מהשיחה ביניהם ניתן להבין שהם מגיעים מרקעים שונים בתכלית: האחד מוכר נעליים יהודי בשם מורטי רבינוביץ', במקור מברוקלין. השני וואספ אריסטוקרטי, קווין אוריילי שמו, בנקאי השקעות בגמלאות שיושב במועצת המנהלים של ג'יי פי מורגן צ'ייס. בין ויכוח על פוליטיקה לדיון ער בנושא הספסל של הניקס, הם מביטים סביבם ומחפשים את המוסקיטר השלישי, קרל ברוקס. כבר עשר שנים שהשישה נפגשים כל ערב יום ראשון על הספסל בפארק, איש איש וכלבו. אבל הערב קרל והגולדנית שלו, קינשסה, מתמהמהים לבוא.

מה שמתחיל כאיחור לא אופייני הופך בהדרגה לדאגה של ממש. "אתה בטוח שהוא לא אמר משהו אתמול?" הם שואלים אחד את השני בתורות. החשכה שיורדת עליהם משכנעת אותם שמשהו אינו כשורה. הם מחליטים לברר מה קרה לחברם. הבעיה היחידה היא שאחרי עשר שנים של חברות הם לא יודעים אחד על השני שום דבר מעשי: הם לא יודעים איפה קרל גר. הם לא יודעים את מספר הטלפון שלו. לפני מספר שנים מתה אשתו - הוא נעדר אז מהספסל מספר שבועות- ושני בניו גרים רחוק, האחד בפניקס והשני אולי באירופה, קווין חושב שהוא זוכר משהו כזה. הם לא יודעים עליו כלום חוץ מהכיוון שממנו הוא מגיע כל ערב לפארק. שם הם מתחילים לחפש.

כך יוצאים להם לדרכם שני בלשים פרטיים בלתי סבירים ביותר, ארבעה אם סופרים את הכלבים. את קצות החוט המעטים שיש להם הם דולים מהזיכרון והזיכרון, מה לעשות, עבר אינו מה שהיה פעם. התחנה הראשונה היא חנות שבה היה קונה קרל את הספורטס אילוסטרייטד כדי ששלושתם יוכלו לרטון על המשכורות המנופחות של שחקני הבייסבול. המוכר שם יודע על מי הם מדברים, למרות שהתיאור שמורטי נותן לו ("ברוקס, גבר שחור מזוקן, עם כלבה בלונדינית וצליעה ממלחמת קוריאה") רחוק מלהיות מופת של דיוקנאות. הם יוצאים מחנות העיתונים עם פיסת מידע נוספת: המוכר היה רואה את קרל יוצא ובא בשערי סניף בנק בעברו השני של הרחוב. כנראה היו לו שם עסקים.

כל הדרך אל הבנק שני הגיבורים צועקים אחד על השני: "הם לא יספרו לנו כלום!" קובע אוריילי. "הם חייבים לשמור על הפרטיות שלו". מורטי חובט בו בעותק מגולגל של הטיימס שהם קנו כדי לא לצאת מחנות העיתונים בידיים ריקות: "אתה לא בסדר בראש או משהו? אתה יודע איזה משוגנעז יש בעיר הזאת? מה אם קרה לו משהו?" כך הם נכנסים לבנק וממשיכים לריב כשהם עומדים בתור. הפקידה הצעירה והיפה שואלת אותם איך היא יכולה לעזור להם והם שואלים אותה אם היא מכירה את קרל ברוקס. היא שואלת במה מדובר, והם מציגים את עצמם כחברים של ברוקס ומגוללים בפניה את קורותיהם. היא נראית כמי שחוככת בדעתה לשנייה, ואז היא מספרת להם שמר ברוקס לא בא השבוע לפדות את הצ'ק שהוא מקבל מביטוח לאומי. גם היא חששה שקרה לו משהו. באנחת רווחה של מי שהתקדמו צעד בחקירה הם מבקשים ממנה את הכתובת שלו. היא מביטה בהם במבט חשדני: "איזה מן חברים אתם? אפילו איפה הוא גר אתם לא יודעים". חוץ מזה היא חוששת לעבודתה אם תגלה. הם יוצאים מבנק מודאגים יותר משנכנסו, אך ללא קצה חוט של ממש. גם גשם מתחיל לרדת עליהם.

הם צועדים הלוך ושוב על המדרכה. מצד אחד הם רוצים למצוא את חברם האבוד. מצד שני כבר נהיה מאוחר, ויש מי שידאג להם בבית אם לא יחזרו בקרוב. מבט של כניעה מתגנב אל פניהם כשהם ממלמלים חצאי משפטים כמו "הוא בטח נסע לחופש", או "אין לנו לאן להמשיך מכאן בין כה וכה".

עוד הם מדברים ורכב מסחרי שועט לעברם מפינת הרחוב באורות כבויים. דלתו הצדדית נפתחת ושני בריונים תופשים אותם בצווארוניהם ומושכים אותם פנימה. הרכב נוסע והמצלמה חותכת למתרחש בתוכו. בצד אחד יושבים אוריילי ורבינוביץ' ההמומים, שניהם על סף התקף לב. על ברכיהם יושבים הכלבים המפוחדים ונובחים בקול. בצד השני, בין שני הביריונים שחטפו אותם, יושב צעיר איטלקי בחליפה מהודרת. הוא נושף בפניהם ניקוטין ובוחן אותם בבוז גלוי. "אתם יכולים לגרום להם לשתוק או שאני אצטרך לבזבז שני כדורים?", הוא אומר וחיוך נבזי על פניו. הם מרגיעים את הכלבים ואחרי כמה רגעים שנדמים להם כנצח הוא אומר להם: "אתם הולכים לספר לי איפה אני יכול למצוא את קרל ברוקס ואז אולי אני אחזיר אתכם לבית אבות שממנו ברחתם."

הם לא אומרים כלום, רק מביטים אחד בשני בחוסר אונים. בדיוק ברגע שבו הם פותחים את פיהם כדי להבהיר את אי ההבנה שודאי קרתה, הוא מחווה בידו כדי לעצור אותם: "אבל אם אתם הולכים לספר לי שאתם לא יודעים איפה הוא" - הם מתחילים להנהן ביאוש - "אולי עדיף שאני אחסוך לכם כמה שנים של חיתולים ודייסה ואקח אתכם ישר לבית קברות".

(זהו, זה כל מה שיש עד עכשיו. וודי אלן וג'ון מהוני כבר לוהקו לתפקידים הראשיים, דרך אגב. על המאפיונר אני עוד לא סגור)