רשימה זו מתחילה בוידוי: אני אוהב לקרוא עיתונים, ואני אוהב שבעתיים לקרוא עיתונים בשבת. אלו שבזים למדיום העיתונאי נוהגים לומר שהאינטרנט הרגה אותו, שהוא רדוד ופופוליסטי ושאינטלקטואלים צריכים לקרוא ספרים ולא עיתונים. לקינוח הם נוהגים לנחור בבוז ולנעוץ את המסמר: "בעיתונים של היום עוטפים את הדגים של מחר". לאלה אני עונה: ומה רע בכך? גם דגים אני אוהב מאוד. יש פה סינרגיה בעלת ערך אסתטי לא מבוטל, שלא לדבר על שימוש יעיל בפסולת.
אבל לא כדי להתוודות על חולשתי זו הטרחתי את שלושת קוראי הבלוג משגרת יומם; בכל אופן לא *רק* כדי להתוודות עליה, אלא גם כדי לחלוק שני סודות גלויים, שתי פנינים שמתחבאות בערימת עיתוני סופהשבוע של הישראלי המצוי, והמצוי פחות.
א. המפתחות בפנים
הטור הפובליציסטי המענג ביותר בעיתונות הישראלית מתחבא במוסף "דיוקן" של העיתון הימני-משהו "מקור ראשון". "המפתחות בפנים" שמו, וכותב אותו יהודי לא צעיר בשם אדוארד אטלר. אטלר, דוברן של אי אלו שפות, במאי של אי אלו סרטים ומאהבן של אי אלו מכוניות לאורך אי אלו עשורים, כותב ברגש על כל מה שניתן לכתוב עליו ברגש. זהו כביכול מדור רכב, אבל רק כביכול. על הלנצ'יות והאלפות שלו, כמו גם על הניסן בלו-בירד החביבה ושאר נוסעות על ארבע, תקראו בדרך כלל רק בין השורות. בשורות עצמן תמצאו זכרונות של ניצול שואה בעל חוש הומור (וגם חוש היסטורי), של אמן אנין טעם, של נטע זר בטלוויזיה הישראלית של שנות השבעים, של עולה חדש המשתאה מהקורות אותו במדינת היהודים של אותה תקופה (וגם של היום), של אזרח העולם שהספיק לגדל ולקבור כמה כלבים אהובים, לשחק אי אלו משחקי שחמט ולפגוש כמה מהמי ומי של עולם הקולנוע. כן, תמצאו פה גם מבקר קשה של תעשיית הרכב, עיתונות הרכב ובעיקר יבואני הרכב המקומיים - אבל לא תמצאו דבר מהיובש והטכנוקרטיה שמלווים בדרך כלל רשימות מוטוריות.
גם אם אתם שמאלנים יפי נפש שלא יגעו בעיתון מתנחבלי עם מקל; גם אם אינכם יודעים (או רוצים לדעת) מה ההבדל בין קרבורטור לאלטרנטור - עשו לעצמכם טובה והיחשפו לתופעה הזו. אתם יכולים להתחיל מהטור המצחיק עד דמעות "תדבר יפה לרעייתי, חייל!", או מכל מקום אחר. סיפוקכם מובטח.
ב. אלף מילים
אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים. אז אומרים. את רוב התמונות שמתפרסמות מדי יום ביומו לא הייתי מעריך אפילו במילה וחצי. עוד עבריין על ספסל הנאשמים, עוד מעקה בטיחות עקום שמלווה כתבה על תאונת דרכים, עוד תמונת פפראצי במדור הרכילות. תנו לי את גרסת הברייל של העיתון, ותודה רבה. היא תספק אותי באותה מידה - בדרך כלל.
בדרך כלל, אבל לא תמיד. כי בפתחו של מוסף השבת של "מעריב", כשמסביבה הטור השבועי של העיתונאי והמנחה הוותיק דן מרגלית, מתנוססת לה דרך קבע תמונת ארכיון מלבבת, בעלת הקשר אקטואלי. בשחור לבן נוסטלגי, מגיחים חזרה לחיינו מהארכיבים דמויות כלבון, בגין, בן גוריון ואחרים, נשכחים יותר או פחות, כדי לנסות לומר לנו אלף מילים על מה שמתחולל בארצנו עכשיו. בדרך כלל זה מצליח, וכשזה קורה, אפשר סוף סוף להבין למה התכוון התמהוני ההוא שאמר שתמונה אחת שווה אלף מילים. לפעמים נדמה שהוא אף נקט בלשון המעטה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
