נימוקים של צורה ותוכןכיס מלא מלמולים |
| 3/2007
יופי צרוף
 הרבה אנשים מאמינים בטעות שמשחק כדורגל טוב הוא משחק כדורגל שבו מובקעים שערים מרהיבים. שום דבר לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת. משחק כדורגל מושלם חייב מעצם טיבו להסתיים בתוצאה 0-0. שערים מובקעים כתוצאה מטעויות. אמרו לי אתם, חובבי ההתקפה והגולים - איזו מין שלמות היא זו, שנובעת מטעויות?
בנוסף לתוצאה המרנינה, היה עוד דבר יפה מאוד במשחקה של נבחרת ישראל אמש נגד אנגליה: השיטה והמערך שבחר המאמן דרור קשטן. נכנסתי לראש שלו לרגע אחד וגיליתי את הלוגיקה הבאה: לאנגליה יש בקישור את למפארד וג'רארד, וכפי שאנו עתידים לגלות, גם את הארגריבס הלא רע בכלל. לנו יש קדחת, ולקראת משחק שבו עידן טל לא יכול לשחק בגלל צהובים, יש לנו פחות מקדחת. נובע מכאן שאת הקישור נפסיד בכל מקרה. ממילא, עדיף לוותר עליו לגמרי, ולעלות בלי קישור בכלל. במקום זה יש לנו שחקני הגנה והתקפה לזרוק לקלחת. עד כמה היתה החשיבה הטקטית הזו נכונה ניתן היה להווכח לאחר שנכנס לשחק גל אלברמן. אם זו כמות האחזקה בכדור שיכול לייצר קשר ישראלי במשחק כזה, עדיף כבר להסתדר בלי.
בסופו של יום, סיכמה רוב התקשורת הישראלית (אבי מלר היה צדיק אחד בסדום שלא הלך עם הזרם), שוב לא נצחנו בבית, ואם יש דבר אחד שלמדנו מהקמפיין הקודם, זה שכדי לעלות לטורניר הגדול שבסוף כל המשחקים האלה, צריך לנצח בבית. זו מסקנה יהירה מאוד ומטומטמת עוד יותר; יהירה, משום שהיא מניחה מראש שמקומה הטבעי של אימפריית הכדורגל הישראלית בין שתי הראשונות בבית; ומטומטמת, משום שהיא מסיקה מקמפיין התיקואים של גרנט בדיוק את המסקנה ההפוכה מהנכונה. את אותו קמפיין סיימה ישראל כשבינה ובין העלייה להצלבה לא עמד אלא הפרש שערים נחות מזה של שוויץ (מי זוכר עכשיו שהשוויצרים הגיעו אחר כך לשמינית גמר המונדיאל?). מספיק היה לנצח רק באחד ממשחקי הבית - לא בכולם.
אז אמנם את נקמתם של עולי הגרדום לא נקמנו אתמול בלילה. אבל היי, לפחות לא נתנו להם לנקום בנו על האצ"ל ועל אורי גלר. בכל זאת, משהו.
(התמונה באדיבות סוכנות הידיעות AP. לא ששאלתי אותם, אבל הם נראים כמו אנשים אדיבים מאוד. מן הסתם היו מסכימים.)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
