נימוקים של צורה ותוכן

א

הרשימה הזו מתחילה בפקק תנועה שסותם את רחוב אחד העם בפתח תקוה בבוקר יום שישי. מכל עבר נשמעות צפירות עצבניות ועוברי אורח נקשרים בשיחה עם נהגי המכוניות בנסיון להבין מה או מי עומד בדרכם ומונע מהם מלהתגלגל הלאה עם סידורי יום שישי. רוסיה מטופחת אחת חוככת בדעתה אם להגיף את החלון בפניו של הולך רגל שמן ושעיר המסביר לה, בין טפטוף זעה אחד למשנהו, מהו מופע רמזור קצר. ברכב שלפניה זועקים שלושה זאטוטים על אימם ותובעים ממנה לדעת למה היא לא נוסעת. היא מסבירה להם בעייפות שזה לא נדיר לראות ביום שישי אנשים עוצרים את האוטו באמצע הכביש ורצים לעשות קניות. מצידם, שכל העולם יחכה. נהגים אחרים משדלים הולכי רגל שבאים מהכיוון הנגדי לספר להם מה קורה שם. הם נענים רק כלאחר יד בהבטחות שהפקק ממשיך עוד כמה וכמה רמזורים הלאה ושכנראה הייתה תאונה והמשטרה טרם פינתה את כל הרכבים המעורבים.

ב

כולם טועים. מה שגורם לפקק הזה הוא הרכב העומד בראשו, הונדה כסופה ובתוכה ילד מגודל שלא מסוגל כרגע להורות לרגלו הימנית ללחוץ על דוושת הגז משום שהוא שקוע בפלאש-באק. בעוד כל אנשי העמל והמעש מחכים רק לו, הוא יושב כמי שעולמו עמד מלכת; ממילא אינו שומע את צופריהם. הוא רואה בעיני רוחו את הילד שהיה, רואה אותו משחק בגינה שעל סף פינת הרחוב. קולות השכונה של אז מתערבבים באוזנו עם צלילי הרחוב העכשוי. אין מקום במוחו היום לשום דבר פרט לזכרונות.

ג

הלא פה הנדנדה ממנה נפל ופתח את הראש. לידה הברזייה ההפכפכה שברצונה סיפקה בקושי זרם חלוש ללקק וברצונה התיזה סילון כביר שהרטיב את כולו. לא הרחק מכאן היה הולך לחוג בבית שנראה אז כה מסתורי והיום כה עלוב. הוא משוכנע שהוא מזהה שניים מארבעת יושבי הספסל שבכניסה לגינה. הם כנראה השתנו מעט מאוד, אבל הוא זוכר אותם הרבה יותר גדולים. בבניין ממול שכנה מרפאת השיניים של ילדותו ולצידה בית הוריו של חבר שהתנתק ממנו בינתיים. כמעט והוא קורא לו מלמטה לבוא, כמו אז.

ד

אלא שפתאום מגיח מאחור איזה בריון שנטש את רכבו ובא לדרוש ממנו שיואיל נא, אם זה לא קשה לו יותר מדי, לקיים את הציווי החד הברתי "סע!" או שהוא (הבריון) יאלץ לעצב מחדש את פניו כך שגם אימו לא תזהה אותו. גיבורנו חוזר להווה, ממלמל אי אלו מילות התנצלות במבוכה ונוסע. הוא מעיף מבט אחרון אחורה אל עבר רחובות הרפאים כפי שהם נגלים רק לו. על המראה כתובה האזהרה המוכרת, כי העצמים הנראים בה קרובים יותר מכפי שנדמה. הוא מהנהן בראשו בפליאה וחושב לעצמו: קרובים בהרבה מכפי שנדמה.