נימוקים של צורה ותוכן

שתי הקבוצות המאומנות והטקטיות ביותר באירופה נפגשו אמש בסטמפורד ברידג' בפעם השמינית בעידן האיברי של בניטז\מוריניו. זה נגמר ב-2-0 לפורטוגזי, בהרחקה מרגיזה של השוער ההתקפי פפה ריינה ובהרגשה כללית של חוסר אונים אצל אוהדי אלופת אירופה. באחד מהפורומים האדומים כתב מישהו הבוקר: אם קבוצה ממושמעת והגנתית כליברפול לא יכולה לצאת מסטמפורד ברידג' בלי שתי חתיכות, מה לעזאזל תוכל לעשות ברצלונה? מה באמת.

עשרים ואחת נקודות מאחורי האלופה בפברואר (ושני משחקים ביד, אם זה מנחם מישהו), אפשר לסגור את הבסטה המטאפורית ולוותר על החלום לעונה הזאת. חדר מנועים שכולל את מקללה, למפארד ומיקאל אסיין (בתמונה, מוצא עבור צ'אבי אלונסו מי ינענע אותו) ימשוך עד מאי בקלות ויזכה בתואר. אחרי הכל צ'לסי הם לא מילאן. וכדי לחזור לתמונה אתה צריך שיתנו לך את ההזדמנות.

בניטז צריך לשבת מניאנה אה לה מנאינה על איזו טקילה עם פאקו שלו ושאר האמיגוס ולשאול את עצמם מה אפשר לעשות כדי שזה לא יקרה שוב שנה הבאה. אולי הפעם לבצע העברות שלא ברגע האחרון. אולי להיפטר סופית מהשחקנים שהוא לא מאמין בהם בכל מקרה. אולי להחזיר את ג'רארד אחת ולתמיד לאמצע ולהשלים את ה-4-5-1 עם שני שחקני כנף ראויים. יש הרבה דברים שאפשר לעשות. בניטז חכם מכולנו והוא ישים את ידיו בכיסים, ירשום משהו במחברת וייגש לעבודה.

שנה הבאה בזמן הזה לא נהיה רחוקים מהם עשרים ואחת נקודות. לפחות לא בכיוון הזה.