נימוקים של צורה ותוכןכיס מלא מלמולים |
| 1/2006
הנה בא הגרזן
פורד הודיעה אמש על תוכנית התייעלות חדשה, שתכלול את פיטוריהם של כ-30,000 עובדים וסגירתם של 14 מפעלים בצפון אמריקה על פני כמה וכמה שנים. הנין של הנרי פורד (הפרצוף המיוסר בתמונה) שמנהל את העניינים זרק איזו מילה על קורבנות כואבים וחזרה לרווחיות ב-2008 והמניה הגיבה בעלייה של יותר מחמישה אחוזים. היא גם גררה איתה את יריבתה GM, שאף הגדילה לעשות והוסיפה כתשעה אחוזים.
הנה משהו שאני לעולם לא אבין: התאווה הזו של המשקיעים לקנות מניות של חברות שמצטמצמות. מה שביל פורד בעצם אומר להם זה: תשמעו, אנחנו לא יודעים לייצר מכוניות, את אלו שאנחנו כן מייצרים אף אחד לא רוצה לקנות, ועל אלה שאנחנו כבר מוכרים אנחנו מפסידים כסף. היפנים והקוריאנים עושים מאיתנו קציצות ואפילו אין לנו את התירוץ שהם עושים זאת בעזרת עבודה זולה; סאול וטוקיו אינן בנגלור ושנחאי. אנחנו פשוט לא טובים במיוחד במה שאנחנו עושים, אבל כדי שלאג"ח שלנו, שכבר עתה נסחרות במחירי זבל, יהיה סיכוי קטן ככל שיהיה לפירעון, אני הולך לסגור את כל המפעלים בצפון אמריקה.
המשקיעים ששומעים את זה, משום מה, אומרים לעצמם: "יופי!" ורצים לקנות את המניה. איך בדיוק החברה תייצר להם ערך בלי מפעלים - לזה יהיה זמן לדאוג אחר כך. אולי פורד תוכל לפתוח איזה אתר אינטרנט בסין או לחפש נפט בדטרויט, מישיגן. אלה תחומים חמים.
הטענה הקונסרבטיבית כאילו העובדים המאוגדים אינם יעילים מספיק היא אחיזת עיניים. אין בעולם ולו מדינה אחת שבה מייצרים מכוניות בלי איגוד פועלים חזק. זה לא מפריע לטויטה וניסאן. זה לא צריך להפריע גם לפורד. האמת היא שהם פשוט לא טובים במיוחד במה שהם עושים וכל עוד מצב העניינים הבסיסי הזה לא ישתנה, הם ימשיכו להדרדר במדרון המוליך לפשיטת רגל.
אבל למה להיות שלילי? יש גם צדדים חיוביים בפיטורים המאסיביים. הבן של אחד מ-30,000 הפועלים המפוטרים יגדל להיות מייקל מור. בן אחר יהייה לברוס ספרינגסטין ויהפוך את הזעם כנגד הגלובליזציה לפולק עדין ומשובח. כידוע, במפעל לייצור שירי אהבה חומר הגלם הדרוש ביותר הוא שברון לב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
