הם עשו הכל חוץ מלתת לו שם.
ביום שישי התגלה לווייתן שהלך לאיבוד בנהר התמזה. או אולי חשק היונק הענק, כשישה מטרים אורכו, לראות איזו הצגה טובה בלונדון, או הופעה של רובי ויליאמס? על כל פנים, מאיזו סיבה שלא תהיה, לא ניתן היה לפספס את אומללותו ברגע שהגיע לשם. כמו כל תייר, הוא גילה שסוכן הנסיעות שיקר לו: הבטיחו לו מים עמוקים, הבטיחו לו מלון שקט (ספציפית הוא ביקש, כי הרעש מפריע לסונאר), הבטיחו לו דגים. אז הבטיחו.
הסיקור החדשותי היה ביזארי משהו, אם גם לא משולל סימפטיה: ההקבלה שנוצרה בראשם של הישראלים בין הלוויתן לכבוד ראש הממשלה לא הייתה משהו שאפשר לפספס: שניהם יצורים גדולים שברא האל, שניהם סיפקו מעט מאוד עדכונים כדי למלא את זמן המסך שהוקדש להם בעת המשבר. תושבי לונדון, ממש כמו תושבי ישראל, יצאו מייד אל הנהר כדי לחזות ברגעים ההיסטוריים. ניכר היה בכיסוי החדשותי שאף אחד, כולל הוטרינרים הרשמיים, לא ממש יודע מה הוא עושה; עד שהרימו אותו מהנהר לאסדה (פעולה שככל הנראה הזיקה לו יותר משהועילה- הנה עוד מקבילה לרוה"מ) הם אפילו לא היו בטוחים איזה סוג של לוויתן הוא ומה מינו. אני מניח שעל האסדה עצמה מישהו טרח לברר: "תגידו לסקיי ניוז שהוא בן". אחר כך הם גם הודיעו שהוא היה די צעיר.
ועד שהוא מת הם הספיקו לעשות הכל: ברוקרים נרגשים התראיינו והודיעו שהם עזבו את העבודה ובאו לראות. ילדים קטנים וחמודים הסבירו למצלמות שלוויתן זה לא דג. המון שוטים של החמוד עולה אל פני השטח ונושף מים אל על. המון ראיונות עם וטרינרים שהסבירו שהוא אמור לשחות באוקיינוס האטלנטי לחופי סקוטלנד, לא תחת גשר לונדון, בטח לא לבד.
רק דבר אחד הם שכחו לעשות לפני שהוא מת: לתת לו שם. חיכיתי וחיכיתי והם המשיכו לקרוא לו "הלוויתן" או "החיה". איך זה היה מוצא חן בעיניכם, הו שדרים מלאי חשיבות עצמית, אם היו קוראים לכם הומו ספייאנס, בלא שם אישי ופרטי משלכם? בושו. בושו והכלמו. אפילו שם לא נתתם לו וכעת כבר מאוחר מדי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
