נימוקים של צורה ותוכן

א.

באמצע אחד מהספרים המוקדמים של מייקל קרייטון - אולי טרמינל מאן, אני לא בטוח - מסופר על שתי תוכנות מחשב שנכתבו כדי לנהל שיחה אינטליגנטית האחת עם השניה. הם היו, כביכול, בן ובת וקראו להם ג'ורג' ומרתה, שזה מעין בדיחה שרק אמריקאים אמורים להבין. על כל פנים השיחה ביניהם, אולי בגלל שתוכנות מחשב של ראשית שנות השבעים של המאה העשרים לא היו שיא הקידמה, תמיד הדרדרה באופן הבא (אני מצטט באופן חופשי ביותר מזכרוני העבש):

ג'ורג': שלום מרתה

מרתה: שלום. רוצה תפוח?

ג'ורג': תודה מרתה

מרתה: רוצה בננה?

ג'ורג': תודה מרתה

מרתה: רוצה בורג?

ג'ורג': אני שונא אותך!

מרתה: אני שונאת אותך!

ג'ורג': תמותי כבר! שונא אותך!

וכן הלאה וכן הלאה. לא משנה כמה נעימה הייתה השיחה בראשיתה, מישהו בהכרח היה מציע משהו שהשני היה רואה כמעליב ואז החליפה השתוללות של קללות ואורגיה של שנאה את השיחה הנעימה שקדמה לה.

ב.

נזכרתי בג'ורג' ומרתה כשראיתי פוקס ניוז לאחרונה. המגישים שלהם לא מצטיינים באיזון או בסובלנות, אם להשתמש בנשק הבריטי של האנדרסטייטמנט. הגרוע מכולם הוא ביל אוריילי, ממזר אירי שמרן שגנב לנתן זהבי את שטיק העצבני והביא אותו לשלמות מתחסדת בתוכניתו 'דה אוריילי פקטור'. שיחה עם ביל אוריילי, ובייחוד אם בצד השני שלה עומד מישהו החשוד בשמאלנות, אתאיזם או ליברליות באופן כללי, מתחילה בערך כמו השיחות של ג'ורג' ומרתה ונגמרת הרבה יותר גרוע. כשהוא לא עסוק בלקדם את ספרו (בו הוא טוען שהיהודים והליברלים הכריזו מלחמה על חג המולד, לא פחות) או בלצלוב כופרים בשידור, הוא משעשע את צופיו בהקראת האימיילים שהוא מקבל: ביל אתה בושה לאנושות, ביל תחטוף סרטן ותמות, אלה סוג הדברים שהוא מקריא, למרות שאני בטוח שהוא גם מקבל דואר הרבה יותר סימפטי. כמו כל נוצרי טוב הוא נורא נהנה כשצולבים אותו.

ג.

לפני כמה שבועות התארח ביל אוריילי בתוכנית של ג'ון סטיוארט. למי שלא מכיר את האנשים, קשה להעביר את גודל הארוע. אם אוסמה בין לאדן היה מתארח בתוכנית ארוח של ג'ורג' בוש והם היו מתבדחים על כמה מלוכלך ומחניק שם במערות באפגניסטן, זה היה מפגש קצת פחות אבסורדי ובלתי מתקבל על הדעת מאשר שג'ון סטיוארט - יהודי, ליברל, שמאלני וציני - יארח את ביל אוריילי לשיחה. אבל אני מניח שכשיש ספר לקדם, צריך לקדם אותו אפילו בחצרו האחורית של השטן בכבודו ובעצמו. אם ביל אוריילי מאמין ברטוריקה שלו, הרי זה בדיוק מה שהוא עשה. האווירה הייתה רק קצת יותר מתוחה מהמלחמה הקרה. בעבר אוריילי קרא לצופים של סטיוארט בטלנים מסוממים וכופרים. סטיוארט מצידו חייב לאוריילי לדעתי משהו כמו שבע מיליון דולר בתמלוגים על כל הבדיחות שהוא כתב עליו.

ד.

גם סטיוארט החזיר את הטובה והתארח אצל אוריילי. ופה טמון ההבדל ביניהם: כשאוריילי היה אצל סטיוארט הוא היה יבש ומאוד לא מצחיק ושום דבר לא התפתח. לעומת זאת, כשסטיוארט היה אצל אוריילי ( http://www.foxnews.com/story/0,2933,132946,00.html) התפתח אחד מהדיאלוגים הקצרים השנונים ביותר שאני אי פעם שמעתי, בהתחשב בזה שצד אחד לוקח את השיחה ברצינות תהומית והשני, איך לאמר... לא. להלן קטע מייצג בתרגום חופשי:

אוריילי: לא אירחת עדיין את בוש, נכון?

סטיוארט: ג'ורג' בוש?

אוריילי:כן

סטיוארט: אני לא זוכר שהוא עצר אצלנו

אוריילי: אבל את מק'קיין כן?

סטויארט: כן

אוריילי: וקרי גם

סטיוארט: כן

אוריילי: וגם אותי. אז ארחת כבר את שלושת הגברים הכי חזקים חוץ ממנו.

סטיוארט: (צוחק) זה כנראה נכון

אוריילי: ומה אתה חושב שקרי רצה ממך כשהוא בא?

סטיוארט: חיבוק.