שנה חדשה נפתחה.
כל כך הרבה השתנה מהשנה הקודמת.
וגם כל כך מעט.
אנשים שוב התחלפו, ואנשים עדיין נשארו.
אני השתניתי, אבל נשארתי אותה אני.
התרחקנו ממש, אבל אנחנו קרובים מתמיד.
אז מה בעצם קורה עכשיו?
במישור האישי, וול, השחרור מתקרב בצעדי ענק, 4 חודשים רצים מהר לדעתי, ואין לי מושג מה יקרה.
יש לי מיליון כיוונים, אבל אין מי שיכוון אותי מלבד עצמי.
עבודה, נסיעה לחו"ל, לימודים, הצלחה.
הכל בציפיות - אילו מהם יהפוך למציאות?
מפחיד אותי לחשוב על זה בכלל.
במישור הזוגי..
מי שצריך לדעת יודע.
לא תמיד הכל ורוד.
היה לא טוב, לא טוב בכלל.
אבל, כשמקריבים, דברים משתנים.
ואני כל כך שמחה שהקרבתי, ושהכל השתנה.
אין הרגשה יותר משחררת מזה.
מועקה שנעלמה.
במישור החברתי, המצב קשה.
קשה מאוד לסמוך על אנשים.
קשה מאוד להתחבר לאנשים.
להתקרב, להיות שם רק עם בנאדם אחד.
כשהיחיד שהיה שם הכי פגע.
קשה.
ועכשיו דניתי נסעה.
ובכלל אני לא יודעת מה אני אעשה.
אין לי כל כך הרבה אופציות, וממש קשה לי להתקרב.
יהיה בסדר, אני מספיק טובה, לא?
במישור העסקי, אני יציבה.
יש עבודה אחרת, טובה יותר, נוחה יותר, נעימה יותר.
יש כסף פלוס מינוס.
אין לחץ.
וכן, עדיין רודפים אותי שדים מהעבר.
לא נותנים מנוחה.
בכל המובנים.
כמה שאני שונה, יש דברים שלעולם לא משתנים.
אין מה לעשות |:
רק לחכות ולראות.
שנה טובה.
אני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Gozali