לפני יום או יומיים פירסמתי על הוול בפייסבוק את תמונתו של היסמניק שלכאורה הטריד מינית שתי מפגינות. הואשמתי כי אני לוקחת חלק במשפט השדה שנערך לו ויש להשאיר את זה לבית המשפט.
זמן קצר לאחר מכן, עלתה בפייסבוק תמונה נוספת של שוטר שהואשם בהפרעה למסיבה ונגיעה בחזה של אחת הנשים בה. יצא לי לראות את הסרטון המצולם על ידי משתתפי המסיבה ובכנות? לו היו שואלים אותי, היתי אומרת שגם אם נגע בה, זה היה בטעות בלבד כשעבר לידה בדוחק ההיסטרי והצעקני שהיה שם.
מכן לשם, עלתה בראשי תמונה של עתיד כלשהו, בו לכל אחד יהיו דמוי משקפי גוגל. את הולכת לבד ברחוב ואיש זר ניגש אליך? ״רגע אדון, בטרם תחשוב לעשות משהו, דע לך כי אתה מצולם ובהינף עין (ליטרלי!), תמונתך תעבור למשטרה, לפייסבוק ולבלוג שלי על חתולים שדומים להיטלר״. מפגין מרביץ לשוטר או שוטר מרביץ למפגין? אין צורך בהוא אמר-היא אמרה (אגב, זה לא חייב להיות זכר נגד נקבה, פשוט הוא אמר-הוא אמר, נשמע הרבה פחות טוב). כל סיטואציה מצולמת מאלף זוויות. בעתיד הזה בית המשפט ישנה את מהותו, דיונים לא יתארכו. הכל יתועד מיידית.
יש גם את הצד השני. תמיד יש כזה - איבוד הפרטיות, שאלת המעמדות (האם רק עשירים או ממעמד ביניים והלאה יוכלו להרשות לעצמם את ההגנה הזו? האם זה יהפוך את העיניים ליותר פגיעים?). ובכל זאת, כאשה שנחשפת למצבים מאוד לא נעימים (בלשון המעטה) באופן כמעט יומי, יש משהו מפתה במחשבה שאני יכולה להגן על עצמי עם מצלמה ותו לא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
