כאותה אנקדוטה בה אומרים לך לא לחשוב על פיל ורוד ומעתה כל שתוכל הוא לחשוב רק עליו, כך אני חשה פיסת מחשבה עצובה מתגנבת למחשבות, מדחיקה אותה ובתמורה מקבלת מבול של דכאון ותמונות.

כשאני כבר מצליחה להרדם, הלילה מלא בסיוטים.

האשמה והעצב אוכלים אותי.

געגועים לילד שלא יכולתי להכיר, קנאה, כעס, עצב - שלבי האבל לא נפרשים אחד אחד, הם מכים במלוא עוצמתם כגל צונאמי הנשבר על החוף.

והימים שחולפים? הם מקלים על הכאב. עכשיו נותר לעבור את הלילות.

הלב שלי שבור, צער שצובט באופן פיזי והאשמה הבלתי נסבלת.

זה לא הוגן.

התעוררתי באמצע הלילה לקולות רוח סערה.

דלת עלומה נטרקה אי שם ברחבי הבית ומייד לאחריה נשמעו טפיחות רגליו של הכלב, ותוך רגע עלה עם משקלו המכובד על המיטה.

הוא הזיז אותי מעט ונשכב ביני ובין האהוב, כמעט ומפיל אותי מהמיטה.

בדרך כלל אסור לו לעלות, אך בלילות רועשים הוא נבהל ונצמד אלי.

האהוב המשיך לישון, אינו זז אפילו סנטימטר ונשימתו הכבדה משתלבת בצווחות הרוח.

הרגשתי את גופו של הכלבלב הדובון שלי רועד לעומתי. לרגע מפסיק ושוב נרעד.

ניסיתי להזיז אותו מעט מהשמיכה, אשר נמשכה וחשפה אותי לקור אך לבסוף ויתרתי ונמצדתי לחיה החמה, מלטפת אותו לפרקים.

התבוננתי לתוך החושך והאזנתי לרחשים בחוץ, נאחזת בכלב ובקצה השמיכה.

בין לבין נרדמנו. כשהתעוררתי שוב היה כבר שקט בחוץ והדובון ישן בשלווה. דחפתי אותו למטה והתחפרתי עמוק מתחת לפוך, זוכה להתמתח כאוות נפשי סוף סוף.

בבוקר החל הגשם, היקיצה הסופית היתה בזכות רעש הטיפוף על הגג. שלפתי את הספר שלי מבין הכריות והרשתי לעצמי להנות מהחום שעוד נשאר בשמיכה, סופגת לעצמי עוד כמה דקות של חורף.

מה שישבור אותי בסוף היא האמירה הבלתי נגמרת ׳תיהי חזקה׳.

בבטן מלאה כאב ותסכול, אני רוצה להרוס משהו ולצרוח שנמאס לי.

אני לא רוצה להיות חזקה,

אני לא מסוגלת להכיל את כל האופטימיות והחיזוקים.

תנו לי לרחם על עצמי, תנו לי להתמוטט, תנו לי להתאבל ולפחד....

היתי חזקה בכל החרא שהחיים שלי האכילו אותי בהם, היתי אופטימית בתקופות הכי שחורות שאדם יכול לחוות...

ועכשיו? נגמר לי הסוס.

זה השלב בו יורים בו.

אור השמש שלי, גם במצב הנורא הזה, יקרא גם הוא פה.

האיש שמשלים אותי ומחזיק אותי כנראה ירתע מהמילים למעלה,

בלי להבין שהוא הוא היחיד אשר נותן לי מוטיבציה להמשיך.

הוא האדם שהיתי מאחלת לכל אישה שתמצא,

ומודה כל יום על שאני זו שמצאתי.