התעוררתי הלילה בגלל רעש של גשם. 

בהתחלה חשבתי שזה המזגן - הרי בYNET כתבו שיהיה חם (כן, עדיין ישנים עם אחד, במיוחד לאור העובדה שאני מייצרת מספיק חום כדי להעלות מדינה קטנה באש). פתחתי את החלון ואכן - גשם, ברד, וברקים מזדמנים.

אף על פי שרק אתמול עיקמתי את הרגל ואני מקפצת משל היתי קנגורו פגוע מוחין, אצתי על רגל אחת לסלון ובהיתי (עד כמה שאפשר בלי משקפיים) במטח המים שהציף את הכל. הגוף מתמלא ישר ברגיעה, שלווה שלא חוויתי כבר כמה לילות. האפרודיז'יאק הזה נלחם מול העייפות ואני מחליטה לא להטריד את האהוב במזמוזי לילה ופשוט שוכבת ובוהה בשלווה אל החשיכה, מדברת בלי מילים אל הילדון ומספרת לו שהוא הולך להיות ילד חורף.

בבוקר מרימה את התריסים והכל אפור, אפילו עכשיו השמים מעוננים ואצלי זה רק יוצר יותר ויותר רוגע. טוב לי מזג האויר הזה, טוב לי שישאר וטוב שהשמים יבכו איתי ביום שישי, כשתחול שנה למותו של גבריאל.

עוד 10 שבועות.

שהם קצת פחות מ-70 ימים.

שזה חודשיים וחצי.

תצא לעולם ילד ותנסה לא לקרוע לאמא'שך את הצורה.

פרינססה במראה סופגניה, ולא בגלל חנוכה.

לפני כמה ימים שכבתי בלילה במיטה ותהיתי אם בית המשפט יזכה אותי במידה ואחנוק את בן זוגי עם כרית.

הוא פשוט נשם חזק מדיי.

הבעיה עם הריון, מלבד העצבנות שתעורר קנאה בכל ערס ממוצע, היא שבמקרה שלי אסור להתלונן.

אני רק מוציאה מפי מילת מרמור על שכבד לי, חם לי, רע לי וישר מישהו קופץ ומזכיר לי שלפחות ההריון בסדר ושאשתוק.

עכשיו, באופן כללי אני לא האדם הכי רגוע בעולם ויעידו על כך כל מי שדיבר איתי בטלפון בזמן נהיגה (אפילו אני מופתעת מכמות הקללות שיוצאת לי מהפה, חלק בשפות שעד כה לא ידעתי שיש לי בלקסיקון) - אבל כשמעירים לי לא להתעצבן, ועוד בהריון... או הו, הדם מזגזג אל הראש (בקושי, כי בדיוק העוברון לוחץ על כמה איברים בדרך) ומתפרץ אל זעקות אימה.

או בכי.

או ביחד.

מצד שני, זה גם יכול לקרות באמצע סרט, נעילת נעליים, מקלחת... 

הורמונים הם אחד מפלאי ההריון. פלא אחר הוא שאחוז הגירושים (או רצח של גברים בידי נשותיהם) בזמן הריון לא עולה דרסטית. 

נכנסו לשבוע 27. עוד חודשיים למניאק ואחכ אני כבר לא אוכל להתלונן על כלום, כי סביר להניח שאהיה מעולפת מעייפות. שמונה שנה ככה.

פרינססה שבקצב הזה תהיה אלמנה, אלא אם הזוגי ילמד לנשום פחות.

מה שטוב בבלוג שנכתב כבר שנים, הוא שכשאני מנסה להזכר מתי משהו קרה (או אם הוא קרה בכלל. אקא טמטמת הריון) - 

מספיק לי לעשות חיפוש בגוגל תחת שם הבלוג ואני מאתרת תאריכים מדוייקים של כל דבר שהיה מאז התיכון.

אני חושבת שזה החלק שהכי קשה לי איתו בלא לעדכן את הבלוג - הידיעה שארועים קטנים לא נרשמים וישכחו עם הזמן.

נכון שאת מה שראוי לציון אני רושמת, אבל בדכ כלל את הסיפורים הגדולים קשה לשכוח גם ככה.

אז אולי זה הזמן לעדכן שיצאתי לשמירת הריון ואת ימי אני מבלה בכביסה, כלים (טוב נו, מדיח) והשלמת כל חומר הלימודים שלא טרחתי עליו בחודשים האחרונים. קצת חששתי שאני אשתעמם למוות, אבל בינתיים לא היו לי ימים שבזבזתי על סתם ולרב אני מרגישה שגם עכשיו היתי מוסיפה בכיף עוד כמה שעות ליממה.

מהעבודה לקחו לי את הרכב, ומעבר לשוק הטוטאלי שזה מביא עימו כשפתאום מתחילים לשלם על דלק וטיפולים, יש את הנושא שאם צריך לקחת את הטרנטה הנוכחית למוסך - לא חברת הליסינג עושה את זה... :( לפחות יש לי אחלה מוסכניק של שברולט להמליץ עליו.

אה, ושברולט זה קקה של אוטו*. אני מתגעגעת לברלינגו הגנובה - וכן, אני יודעת שכמעט כולם חשבו שאני לסבית כי נהגתי במסחרית (חוץ מאלו שממש החמיאו על זה שבחורה נוהגת. ועוד במסחרית. ועוד בידני).

אתמול, פעם ראשונה מזה כמעט שלוש שנים יצא לנסוע באוטובוסים. תאכלס? לא התגעגעתי לזה. בעוד הטרנטנה יושבת בחנייה ומחכה שאקח אותה (שוב) למוסך, נסחבתי בתחבורה ציבורית ללימודים. רעש של רדיו בווליום שהיה מעורר כבוד בנערי הביטבוקס, אנשים צורחים בנייד, עצירות פתע וכסא אחד שלא ממש מתאים לכאב גב שלהריון.

מה שמפתיע, שאם מחשבים שני אוטובוסים לכיוון, בנסיעות של פעמים בשבוע (בערך מאתיים שקל) - זה לא יוצא יותר זול מהדלק של רכב פרטי, אבל הרבה הרבה יותר מתיש וארוך. כמובן שבנסיעה יומית עדיף לקנות חופשי חודשי ואז זה זול יותר. אם לא מחשיבים את ימי האשפוז באברבנל אחרי בילוי מתמשך מדיי בתחצ הישראלי.

*ירושה מאמא של האהוב. הפילה עלינו חתיכת תיק עם האוטו הזה.

למזלנו הביקור היום עלה לי רק את הזמן, והמוסכניק (המומלץ! שגם התלהב מזה שהחנתי ישר על הפסים שמעלים את האט בלי עזרה**) הסביר שבינתיים אין צורך בתיקון.

** אלוהים אדירים, אם זה מה שגורם לאדם להתלהב מבחורה על ההגה. הנהגות בארץ יותר גרועות ממה שחשבתי.***

*** טוב, אולי לא הרבה יותר. בחזור ראיתי איזו אהבלה שעשתה תאונה ליד הבית שלי כי היא לא הסתכלה ביציאה מהחניה ונהג נכנס בה. 

פרינססה על גלגלים. חוץ מכשהיא בבית, שזה בערך כל הזמן.