באופן כללי, בשאלת הסמסונג vs אפל, אני מחובבי הגלאקסי (אפילו שיש לי רק את הראשון ויש לו נטייה לזייף משל היה נערת ליווי בחמישים שח).
מלבד העיצוב ההו כה סקסי, אני מעדיפה מערכות ידידותיות וחינמיות יותר למשתמש, שלא כמו האייפד שלי שכל פעולה בו דורשת פירוטכניקה שלמה וכל זה בעלות של 19 דולר בלבד..
עכשיו למה אני מספרת את זה? כי מאז שעברנו דירה, המחשב הנייח עבר לחדר מחניק למדיי ואני, עם גלי חום של חודש תשיעי לא מתקרבת לשם אלא אני מגלה שהזוגי מחביא במגירות משהו טעים. הלפטופ שלי שוכב אי שם באחת המגירות (והוא לא טעים, אז כאמור... שוכב) ואת שעות האינטרנט שלי אני מבלה בעיקר מול האייפד, גולשת בלילות חסרי שינה.
אממה? ההקלדה בו מסורבלת ומעצבנת. גם אחרי ביטול של השלמות אוטומוטיות, האצבעות גולשות לפעמים לאותיות הלא נכונות או מפספסות אות והוא עדין איטי יותר מהאינטרנט הביתי והכיפי. ככה יוצא שאני יכולה לשבת שעות בפורומים אבל נמנעת מלהגיב ככה יוצא שהבלוג שלי עוד יותר נטוש מהרגיל.
מצד שני, כבר התרגלתם, לא?
כמו כל אישות העולם, לא עמדתי בסקרנותי והשאלתי את ״חמישים גוונים של אפור״ מאחת הנקבות המועדפות עליי.
בערך בעמוד השני נשברתי ואף עפי שקראתי אותו עד תום, הוא עשה לי בעיקר געגועים ל״יומנה של או״ - פורנו bdsm הרבה יותר איכותי ואפל.
מלבד סיפור אידיוטי לחלוטין שמזכיר את דמדומים הדי דרעקי בעצמו (ובדיעבד מסתבר שחמשים גוונים הוא הגרסא הלא ערפדית של הסיפור), שלפו מאיזה חור מתרגמת אשפתות שמטעמים ציניים במקרה הטוב או טיפשות יתרה במקרה הרע הפכה אמירות כמו oh my ל״שיואו וואו״. לקרוא משפט שמתאר אורגזמה ב״שיואו, זה היה ככ מדהים״ די חיסל סופית את פוטנציאל הארוטיות של הספר. שלא לדבר על כל מיני אמירות ״כפתור ופרח״ שהגיבור זורק לה באמצע סקס.
ומה יותר גרוע? אני כבר מחכה לקרוא את הבאים (בשפת המקור). מי דיבר על מאזוכיזם ולא קיבל?!
לפחות עד אז, יומנה של או מחכה לי על השידה.
יתכן וזה רק ווישפות טינקינג, אבל יש לי תחושה שהלידה שלי תהיה מוקדם מהצפוי. בביקורי האחרון אצל דוקטור קבורקיאן (רופא הנשים שלי ששמו נובע מהעובדה כי בכל ביקור הוא עושה לי חשק למות) ביקשתי כי יוציא לי ימי מחלה עד הלידה עקב כאבי גב זדוניים. בהתאם לשמו, הוא סירב מאחר ולטענתו זה לא אמין שרופא נשים יוציא מחלה על כאבי גב (כי ברוווור שאין שום קשר בין כאבי הגב לשניים וחצי קילו שתקועים לי באזור הנשי שלי) והפנה אותי לאורטופד. תחושת בטן עמומה (ולא מהסוג של הצירים) מבשרת לי שעד שאצליח להשיג תור לאורטופד כבר אחגוג בר מצווה ליורש העצר.
שוין. אין כמו ללדת באמצע העבודה או יותר טוב, באמצע פקק לעבודה...
רות, עבור. פרינססה.