כמו אוכל נבלות,

העומד על ענף,

צופה

כך מביא הבשורה - 

מתבונן בך מתבוסס

בכאבך

בהם לא תירה,

לא בזה או בזה,

כי זה תפקידו של שליח

הצל השחור מעל גופתך

בשורות רעות עוקבות זו אחר זו.

בעודי רוצה מזה כמה ימים לכתוב פוסט אופטימי ושאנן על שטויות כאלו ואחרות, רופא הואגינות מסביר שמצב הדם שלי עלול לגרום להפלות חוזרות ונשנות, מוות בעוברים בשלב מתקדם, הפרדות שלייה ושואה גרעינית כוללת. אני כבר לא בטוחה אם לבכות או לרוץ ישירות אל גדר משופדת. 

ואם לא די במלחמות אלו, הרי שבעבודה זומנתי לשימוע ומשם הדרך למכתב הפיטורין מאוד קצרה. מחד, המקום ההוא כבר העלה בי בחילה יומית לנוכח התנהלותו הכוללת. מאידך גיסא, להתחיל לחפש עכשיו עבודה לא נמצא בראש מעייני - תיכננתי להכנס בשקט להריון ולשמור עליו בלי עצבים. נדמה לי שכל פעם שאני מתכננת משהו נורמלי של אנשים אמיתים, ההיא מלעמלה זורקת עלי נאחס כאומרת - אני זו הקובעת פה חוקים ואת אל תתכנני כלום... (שלא לדבר על ציפיה שלי מחיים נורמליים וחסרי מלחמות). 

האור בקצה המנהרה מעולם לא נראה רחוק יותר.