התעוררתי באמצע הלילה לקולות רוח סערה.

דלת עלומה נטרקה אי שם ברחבי הבית ומייד לאחריה נשמעו טפיחות רגליו של הכלב, ותוך רגע עלה עם משקלו המכובד על המיטה.

הוא הזיז אותי מעט ונשכב ביני ובין האהוב, כמעט ומפיל אותי מהמיטה.

בדרך כלל אסור לו לעלות, אך בלילות רועשים הוא נבהל ונצמד אלי.

האהוב המשיך לישון, אינו זז אפילו סנטימטר ונשימתו הכבדה משתלבת בצווחות הרוח.

הרגשתי את גופו של הכלבלב הדובון שלי רועד לעומתי. לרגע מפסיק ושוב נרעד.

ניסיתי להזיז אותו מעט מהשמיכה, אשר נמשכה וחשפה אותי לקור אך לבסוף ויתרתי ונמצדתי לחיה החמה, מלטפת אותו לפרקים.

התבוננתי לתוך החושך והאזנתי לרחשים בחוץ, נאחזת בכלב ובקצה השמיכה.

בין לבין נרדמנו. כשהתעוררתי שוב היה כבר שקט בחוץ והדובון ישן בשלווה. דחפתי אותו למטה והתחפרתי עמוק מתחת לפוך, זוכה להתמתח כאוות נפשי סוף סוף.

בבוקר החל הגשם, היקיצה הסופית היתה בזכות רעש הטיפוף על הגג. שלפתי את הספר שלי מבין הכריות והרשתי לעצמי להנות מהחום שעוד נשאר בשמיכה, סופגת לעצמי עוד כמה דקות של חורף.