הו, כמה מוזר.

הרי רק עתה כתבתי על הג׳וקים המרקדים דיסקו ברחבי הבית ואילו רגע מאחר מכן (חודש בערך, אבל מי סופר?) אנחנו כבר רבים עם ספקים כאלו ואחרים בדירה הדנדשה.

באופן כללי, כל עניין הדירה קרה באופן מהיר עד כדי לא נורמלי. ידענו כי החמות המיועדת מתכננת אימתישהו לתת לנו סכום כזה או אחר למען עתידנו, אך כשזה קרה זה נפל עלינו ביום בהיר אחד והבנו שיחד עם עוברון ודירה בקומה שלישית בלי מעלית, יש לנו הזדמנות פז לרכוש דירה משלנו. רק מה? את הכסף קיבלנו בערך ביוני, ובדירה ההיא מסיימים חוזה בסוף אוגוסט. לקח לנו משהו כמו חודש למצוא דירה, כשכל יום אנחנו עוברים משהו כמו חמש דירות למכירה ושוללים בגלל סיבות זניחות יותר כמו מחיר אסטרונומי, או זניחות פחות כמו חדר שינה קטן מדיי. לבסוף נמצאה פנינה במחיר אטרקטיבי ואחרי דיונים קצרים נחתם החוזה.

ואז הגיע מרפי.

נראה שכל דבר שיכל להתעכב, להסתבך ולעשות לנו חיים קשים - קרה באבו אבוה פלוס אצבע משולשת.

דוגמאות? בכיף. המשכנתא הסתבכה עקב בעיות בירוקרטיות וכל מה שהזמנו לדירה (מטבח, ארונות..) התעכב עד לאחרי המעבר.

ארונות קיר הגיעו בצבע לא נכון ומלבד זעקות אימה ואיומים, כבר שבועיים שאני דולה את כל חיי מתוך ארגזים. מחר מתקינים אותם שוב, אני כבר מפחדת לגלות מה יביא עימו היום...

תיקונים לא תוקנו, בעיות חדשות התגלו והזוגי מבלה את רב יומו בבית בהמתנה לספקים שונים בעוד אני מבלה בטלפון עם צירים מדומים וצעקות על כל מנהל שהבטיח ולא קיים.

מטבח אין כרגע, הישן פורק (יחד עם חלקים נרחבים מהקיר, שלא היו אמורים לרדת), חוטי חשמל רופפים מחכים לחשמלאי שיגיע על הבוקר ושה רק קצה המזלג - איתו אני עומדת לשפד את עצמי אם זה לא יגמר בקרוב.

יחד עם זאת, כל התלונות והבעוות מתמעטות מעט כשבלילות חסרי השינה שלי אני יושבת במפרסת, צופה לנוף הנפרש מהדירה ומתענגת על השקט שיש בשכונה החדשה.

עוד מצאתי כי בלילות אני הכי נהנת לקרוא מאמרים. ביזארי משהו, אך כבר שבועות שאני עוקבת אחרי ממצאים מדעיים, דיונים פמיניסטים מרתקים וכל מידע שיכול להלקט במוחי המעוך הורמונלית. הדממה האופפת הזו, שכל כך שונה מרעשי גינת הערסים שהיתה לנו מתחת לבית הקודם פשוט נותנת לי להזכר כמה אני משתוקקת ללמוד וכמה אני יגעה מהעבודה ומאנשים חסרי מעוף שמקיפים אותי בחלק גדול מהיום.

כבר אמרתי שבשבע בבוקר מגיע החשמלאי?