מאז שאני זוכרת את עצמי החלפתי סגנונות שיער.

בתחילה, כנראה כנקמה על תספורות הסיר שעשו לי כנגד כינים בסביבות כתה א', גידלתי שיער עד לישבן.

הדבר היחיד שאני זוכרת ממחלפותיי הוא כיצד הם (הן?) נתקעו בכל מקום (חברתי לכתה רוכנת לכתוב ביושבה לצידי ומרפקה סוחב לי חצי ראש הצידה.. בנזוגי ואני מתמזמזים ואני מוצאת את קשורה את עצמי למיטה...).

אחר כך צבעתי לג'ינג'י, עזבתי את הבית וקיצצתי לקצרצר בעוד הספרית זועקת שאפסיק...

לא היו לי סנטימנטים לשיער או לספר - היתי יכולה ללכת למספרה בשקל ובאותה מידה לשוקי זיקרי ולהשאיר שם חצי משכנתא. ספרים שנראו לי בסדר היו זוכים לעשות בשערי כאוות נפשם - עד כדי כך שספר משוגע בתצוגת שיער עשה לי קן כל כך מכוער על הראש, עד שבן זוגי דאז איים להעיף אותי מהבית.

עברתי כל צבע ואורך אפשריים - קוצצת ומגדלת, מאדימה ומשחירה, מורידה, מכחילה וכן הלאה.

לקח לי זמן להבין שלא במקרה חתכתי את שמיכת השיער שלי אחרי הגירושים או עזיבת הבית והיתי חייבת לשנות תסרוקת כשזרקתי את האקס המתעלל מחיי (לא אותו אחד).

אצלי שיער הוא שינוי, אני לא בוכה על דברים שנגמרים וכך אני יכולה להתחיל בדרך חדשה כל פעם שתקופה טובה או רעה מסתיימת.

היות ועברתי בערך חמש מליון דירות (בלשון המעטה), בני זוג ועבודות - האחיין שלי מסתכל על תמונות בחיי ולא מזהה אותי. כל פעם שונה, כל פעם נראית אחרת.

אני מוצאת את עצמי בתקופת חיים זו חוזרת לצבע טבעי יותר ולראשונה זה שנים  - פזור.

לפני שקראתי את "נוילנד" לפני זמן מה זכיתי לשמוע עליו הרבה המלצות. אם הוא הגיע לרשימת רבי המכר הרי שאני חייבת לקרוא אותו ויהי מה.

מכירים את ההשוואה לשרמוטה הזו שדופקים וזורקים? זה היה הטעם שלי אחרי הספר. הוא נחמד לקריאה, קליל וכתוב היטב - אבל בשורה התחתונה (סטגדש) לא נשאר ממנו שום טעם אחרי שגומרים (סטגדש בשנית, אני קורעת את עצמי פה).

היות וקיבלתי ביום ההולדת מספר כרטיסי מתנה לרכישה ב"צומת ספרים" המתנתי בחוסר סבלנות למבצע 4 במאה ורכשתי לי כמות מספקת לשבוע-שבועיים (משהו כמו 30 ספרים). "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" גרם לי לצחקק בקול, מה שלא קורה הרבה כי זה מפחיד את הכלב הדפ"ר שלי. 

"לפני שינה" החזיק אותי לילה שלם ומקבל אצלי את תואר אחד  מספרי המתח\רומן הטובים שקראתי.

"מצרפי המקרים" של יואב בלום חביב לחלוטין, אך גם הוא לא מותיר איזו השתאות יוצאת דופן - ספר טיסה קלאסי.

"שאנטראם" מעולה וכל מילה נוספת תהרוס את ההשתאות שלי ממנו, בעוד ש"ספריית המתים" מטופש לחלוטין וחוזר לספר לנו מקרה היסטורי שנע גם על ההווה בעוד שוטר\חוקר\סופר (...) מגלה איזה סוד כמוס לפרה והסוס ומערב אל טבעי. בעעע..

זה אומנם לא הפוסט שנכתב ונספה בטרם עת, אבל סוף סוף יש לי קצת שקט (ומים חמים אחרי כמה ימים של בוילר תקול ושפעת) כדי לקשקש על נושאים ברומו של עולם.