לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Dirty Little Secrets


love can kill people but hate can never save them.

Avatarכינוי:  H.T

בת: 36





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2007    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2007

רמת הגולן!


יום שלישי אחרה"צ הודיעו לי שמחר בבוקר אנחנו נוסעים לרמת הגולן עם הכושר אקסטרים רק מטבעון, ועם מועדון הנוער..

בערב נסעתי עם אחותי ואמא לת"א שוב לאבא, היו שם איתו במלון גם דודים שלי וחברה של ההורים מרמת גן, אז החלטנו בספונטניות שנוסעים לנמל לשבת לאכול איפשהו.

אחרי שקצת הסתבכנו עם הדרך והיינו 2 מכוניות ואיך ואיפה להיפגש, איפה לחנות וכל הבלאגנים האלה... מצאנו איזה קפה-מסעדה מקום נחמד כזה וישבנו ואכלנו -היה ממש טעים (פסטה ברוטב עגבניות ושמנת) ואכלתי הכל, כי לא אכלתי כלום בכל היום לפני זה...

בסוף חזרנו ב1 וחצי בערך הביתה...

וישר זרקתי תצמי לישון.

בבוקר יצאתי עוד חצי ישנה ברבע ל9 לפגוש את האנשים במקום שאמרו לי ליציאה לרמת הגולן...

 

נסענו, עצרנו המון בדרך, הגענו לרמת הגולן לשמוע את סיפור החיים והמלחמה של אביגדור כהלני (ישבתי בשורה הראשונה ליד הרמקול ונראה לי שקצת התחרשתי מהצרחות התלהבות שלו... )

 

כבר אז התחלתי לראות מסביב בדרך חזרה לאוטובוס, מלא בנים חמודים ומלא יפים, וראסטות... וואו.. אחד עם ראסטות ירוקות ואיזה תסרוקת ממש מגניבה ומלא פירסינגים- וומפייר, הרחבות, גבה, ולא יודעת מה עוד... והוא היה גם יפה....

 

נסענו למקום אחר ברמת הגולן, הפעם לאיזה מקום כזה שהיו מלאאאאא אנשים ונוער מכל מיני תנועות נוער, ובתי ספר ולא יודעת מה עוד, ושם היו כאלה תחנות של הסבר לכל מיני תפקידים בצבא ומידע, והייתה תחנה של ניסיון ירי ברובה-סימולציה כזאת עם לייזר ולוח אלקטרוני משו... ,עוד תחנה שנתנו לאנשים לנסות להחזיק בזוקה וכל מיני תותחים ידניים ענקיים כאלה....

 

שם ראיתי אחד אחר עם ראסטות...

אוי..

גרררר...

הוא היה פשוט מדהים...

פרצוף חלק ויפה כזה...

ואליו לא הצלחתי להתקרב ממש...

 

ואז היה איזה טקס ושמעון פרס בא להרצות לנו על המשמעות של ההתגייסות שלנו לצבא וכאלה...

ישבתי שם עם חברים מהצוות שלי, ופתאום בא איזה חייל מאחורינו ואומר לנו כזה: יווו אתם כושר אקסטרים?? אני הייתי בצוות הראשון של קרית מוצקין!

והתחיל לדבר איתנו וישב איתנו..

 

ואז עשו לנו מייצג טנקים בשטח הענק שהיה מקדימה, והם נסעו, וירו בהתחלה קצת, ואז ירו את הטילים הענקיים וכזה רואים פיצוץ כשהוא יוצא מהטנק ורק אחרי איזה כמה שניות שומעים בום ענק כזה שקורע תאוזניים ומרעיד את האדמה... זה היה כל כך מדהים ומפחיד ומגניב... בכל בום גדול כזה אני התכווצתי וקפצתי והתקרבתי לאלה שהיו לידי, מסתבר שהתקרבתי לחייל (דימה) והוא כזה אחרי כמה פעמים שקפצתי, חיבק אותי כזה ושאל אם אני בסדר.. חחח

 

אחרי זה כשנגמר המייצג טנקים, כולם התפזרו כבר, ודימה ביקש שנהיה איתו עוד קצת כי משעמם לו.. ואיכשהו האנשים מהצוות שלי נעלמו לי ונשארתי איתו לבד, וישבנו ודיברנו וגיליתי שהוא אוהב אנימה ומנגה ולומד יפנית והוא ממש נחמד ודיברנו גם על הצבא וזה...

הוא נתן לי מסן, אייסי, אימייל שלו כי הייתי צריכה לחזור גם לאוטובוס כשראיתי כבר שהמקום מתחיל להתרוקן....

 

 

נכתב על ידי H.T , 18/10/2007 13:39  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אישתך ב-21/10/2007 09:33
 



התקף לב לאבא....


לפני שבוע ביום שלישי, הלכתי למיכל אחרי הבצפר ונשארתי אצלה עד בערך 6, שאבא התקשר ואמר לי שהוא לא מרגיש טוב אבל הוא צריך להמשיך לעבוד כי זה עבודה דחופה...

אז הוא המשיך לעבוד, וכשהוא סיים הוא עזב הכל ונסע הביתה כי הוא לא הרגיש טוב והתקשר אליי שוב להגיד לי לבוא הביתה...

אז הלכתי הביתה, ורציתי לרוץ משום מה, אבל לא היה לי כוח אז הלכתי די לאט, הגעתי הביתה, וראיתי אותו מזיע ומתפתל מכאבים במיטה וכולו לחוץ והיסטרי שאני יזמין לו רופא או אמבולנס...

אז הזמנתי אמבולנס, שהגיע תוך איזה 5 דקות בערך.., בדקו אותו ולקחו אותו לתוך האמבולנס לעוד בדיקות, אני הייתי איתו כל הזמן, ובאיזשהו שלב אמרו לי שהוא עושה כרגע התקף לב...

ואז נסענו לבית חולים בני ציון בחיפה, אני ישבתי קדימה ליד הנהג המטורף, שחייב להיות מטורף.. כי זה מקרה חירום...

כל הדרך הוא נסע עם האזעקה והאורות והכל.. (ששומעים אותם ממש בקושי בתוך האמבולנס...) והוא נסע ממש מהר, ונסע בכל הרמזורים האדומים וניסה להשתלב בהם כמה שיותר בזהירות והכל, ואם היו מכוניות לפניו, כולם פשוט התפנו וזזו לצדדים, ומכוניות עלו על כיכרות ועל כל דבר רק כדי לפנות לנו כביש.. בהתחלה פשוט הייתי מופתעת לראות את זה והתלהבתי שהם באמת מתחשבים ולאנשים באמת אכפת עדיין ונותנים קצת כבוד וזה.. בכל זאת, זה דבר שבחיים לא ראיתי לפני זה...

וכל הזמן הסתכלתי אחורה לאבא לראות מה עושים לו ולשמוע מה מדברים וזה.. ואחרי כמה דקות ככה, התחילו להיות לי דמעות בעיניים מהלחץ והמחשבה שכל המכוניות בכביש מתפנות וכולם מפנים לנו את הכביש כי זה מקרה חירום וזה דחוף ועניין של חיים או מוות  של האבא שלי.... וכל זה רק בשבילו.. ולאנשים באמת אכפת אפילו שהם לא מכירים אותו והוא סתם עוד איש בשבילם...

וכל הדרך התקשרתי לאנשים ושלחתי הודעות כי פשוט הרגשתי שאני חייבת לספר למישהו... ואנשים התקשרו אליי ושאלו מה המצב איתו ואיך אני מרגישה, ואם אני צריכה עזרה או משהו...

אז הודעתי למישהו מהצוות של כושר אקסטרים שאני לא יהיה באימון מחר כי לאבא שלי היה התקף לב.. אז אחרי זה גם ערן, המאמן התקשר לשאול מה קורה ואיך הוא יכול לעזור ושאל אם אני צריכה הסעה או משהו ושאפילו את זה הוא יכול לעשות ושאני לא אתבייש לבקש... זה היה ממש נחמד לשמוע דברים כאלה מהמאמן- מפקד צבאי הקשוח הזה שקורע לנו תצורה באימונים....

וכשהגענו לבית חולים, ישר רצו איתו לטיפול נמרץ-לב, וזימנו את כל המנתחים וזה מהבתים שלהם כדי לעשות לו את הצנטור... אז לקח להם בערך רבע שעה להגיע, בינתיים נתנו לו תרופות והזריקו לו דברים שירגיעו את הלב ואת הכאבים, ומיד הכניסו אותו לצנטור, ועדיין רק אני הייתי שם וחיכיתי בחוץ, ורק איזה חצי שעה או יותר אחרי -בזמן הצנטור, רק אז אמא הגיעה.. היא נסעה מת"א אז לקח לה הרבה זמן להגיע.. ומיד הלכה לדבר עם הרופאים על המצב שלו ועוד פרטים וזה...

לפני הצנטור שאלו אותו אם הוא רוצה לקחת איזה תרופה נסיונית שעוד אין לה שם, במקום תרופה מסויימת שהוא לוקח כבר, והיא יכולה להיות אפילו יותר יעילה אבל היא עדיין לא ידועה ולא בטוח עד כמה זה באמת יותר טוב ובלה בלה בלה....

אז שאלתי אותם מלא שאלות על זה וחקרתי את הרופאים מה זה עושה ולא זוכרת מה עוד שאלתי...

 

אז כשאמא הגיעה כל הרופאים סיפרו לה על כמה שאני חכמה ושואלת את כל השאלות הנכונות שאפילו מבוגרים לא שואלים אותם וכאלה...  אז כולם נורא התלהבו ממני...

ואמא גם הייתה גאה בי והתלהבה מהאחריות הענקית שלקחתי, ושהיא יודעת עכשיו שהיא יכולה הרבה יותר לסמוך עליי וכאלה...

אני כל כך לא מבינה למה...

אני באמת באמת עשיתי הכל וזה היה לי כל כך מובן מאליו וברור שזה בדיוק מה שהייתי צריכה לעשות...

ברור שזה משמח אותי שזה אומר שגם היחסים עם אמא שלי השתפרו אבל באמת שלא חשבתי על כלום בזמן שזה קרה.. פשוט עשיתי הכל וזהו...

אחרי זה גם עוד אנשים אמרו לי שזה ממש לא ברור כל כך שככה התנהגתי ושאנשים אחרים במקומי היו יכולים להיכנס להיסטריה במקום להזמין מיד אמבולנס, ושאף אחד לא היה שואל את השאלות ששאלתי ולא היה כל כך בוחן כל דבר הכי קטן שהרופאים עושים...(היה גם איזה קטע שהייתה בועת אוויר באינפוזיה שלו, אז צעקתי עליהים והתעקשתי שיוציאו אותה למרות שהם אמרו שזה בסדר, ולפי מה שאני יודעת, כשבועת אוויר מגיעה לוריד זה הורג בשניות..  אז הם הוציאו את הבועה הזאת משם...)

 

יומיים או שלושה אחרי זה, החלטתי שאני הולכת לפרק את מה שנשאר מהסוכה כי אבא לא עשה את זה והוא גם לא יוכל לעשות את זה בזמן הקרוב כי אסור לו להתאמץ וזה..

אז קמתי בבוקר והלכתי לפרק את הסוכה לבד- זה הכל כאלה מוטות ברזל עם ברגים וחיבורים וזה...

ופשוט ניסיתי לפרק כל מה שמחובר.. נשמע מאוד פשוט, אבל הכל היה תקוע עם חלודה והיה קשה להוציא, ואז הוצאתי כמה מוטות וכל המבנה הזה נפל לצדדים ונשארו רק עוד 2 מוטות מהאמצע שלא הצלחתי להוציא..

אז ניסיתי לדחוף את זה עם היד, ונהיה לי כבר סימן כחול בכף יד... (דבר שהיה לי רק פעם אחת לפני זה- בפוגו בהופעה)

אז ניסיתי עם פטיש ענק שמצאתי ליד המחסן של אבא, והצחלתי להזיז קצת אבל עדיין לא הסתדרתי לגמרי...

אז התקשרתי לנתנאל שיבוא לעזור לי.. חח

והוא בא, הצלחנו אחרי הרבה נסיונות ועם פטיש וכלי עבודה של אבא שלקחתי מהאוטו שלו (שהיו ליד הקופסאת סיגריות שלו, אירוני.. זה מה שגרם לו להתקף...)

סידרנו הכל, ובגלל שהייתי לבד ומשועממת הלכתי להתנחל קצת אצל נתנאל, וכשחזרתי הביתה אחותי ואמא שלי היו שם וראו שפירקתי את הסוכה וממש לא האמינו שעשיתי את זה לבד והיו בשוק ממש.....

 

 

 

 

אבא נשאר שם בהשגחה ל5 ימים בטיפול נמרץ לב, שבאנו אליו כל יום בבוקר, הלכנו בצהריים הביתה וחזרנו אליו בערב שוב עד שהמחלקה נסגרה והעיפו אותנו משם...

ככה הייתה לי השביתה עד עכשיו...

ביום ראשון הוא השתחרר מהבית חולים, והסענו אותו לבית מלון לשיקום לב בתל אביב. -מסתבר שזה לא רק לשיקום לב, אלא זה גם בית מלון יפה ורגיל לכל דבר..., וזה היה לו בחינם לשבוע וביום ראשון הקרוב הוא ישתחרר משם ואז באמת הביתה...

אז בראשון הקודם פיספסתי אימון והייתי כל היום בתל אביב...

וגם המלון ממש קרוב לסנטר ולנמל וזה, אז הסתובבנו בסנטר, ואני ישר רצתי למעלה לאוטאקו וכמעט קניתי עוד ווליום של צ'וביטס -6   אבל אז אחותי הגיעה וגררה אותי משם.... :S

נכתב על ידי H.T , 15/10/2007 20:49  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אישתך ב-17/10/2007 22:20
 



טיול סוכות- כושר אקסטרים!


חופש סוכות..

היה מגניב..

את האימון לפני הטיול שהיה ביום ראשון פיספסתי בגלל המפגש ישרא בת"א שתיכננתי להגיע לשם איזה חודש לפני...

ושם היו כל הקבוצות של הקריות וכל האנשים שהיו בטיול ועוד כאלה שפשוט לא באו לטיול, אז לא הכרתי אותם שם, והכרתי אותם בטיול.

ביום הראשון של הטיול- 2.10 

נחל יהודיה

הגעתי ב7 בבוקר לצומת צבר, וראיתי מלא בנים כאלה גדולים ושריריים ומפחידים ורוסים שאני לא מכירה, ולא ראיתי אפילו פרצוף אחד מוכר, עד שהגיע מאחורי האוטו שלנו אוטובוס שאבא שלי שאל אם הוא הגיע מטבעון ומסתבר שכן! ולא ידעתי על האוטובוס ובאתי לבד אבל לא נורא.. אז עליתי עליו וראיתי תאנשים מהקבוצה ועוד כמה לא מוכרים... ואז הסתדרנו ב-ח באיזה חנייה כזאת שם, כל הצוותים, כל החניכים- טבעון, חיפה,כמה קבוצות של קריות, כרמיאל ואולי עוד משו שאני לא זוכרת, וחיכינו ככה איזה 10 דקות עד שערן יעשה טובה ויבוא כבר... וקוראים המון פעמים כבר: 3,2,1 זמן! והוא לא בא....

אז כשהוא בא כבר הוא הסביר מה הולך להיות, ושהשתנתה התוכנית קצת בימים ובזמנים וזה, ויצאנו לדרך לנחל יהודיה.

הגענו לשם, ועוד זמן התארגנות והכל לפני שיוצאים, והתחלנו תמסלול, רבע שעה או אולי קצת יותר, והגענו לבריכה כזאת עם מפל גדול והיינו שם מלא זמן וכמעט כולם נכנסו, המון גם קפצו מהמפל למים, צילמנו וכאלה, והמשכנו ללכת עוד קצת, ונתקענו עוד איזה כמעט שעה נראה לי לפני הצוק הזה שיורדים ממנו עם סולם ואז קופצים למים ושוחים לסלעים... אז אותי זה הלחיץ הגובה והמים והכל אז הוא שם לי מצוף כזה.. שגם ככה זה פדיחות בטירוף, ואז כשהגעתי עם זה למים זה חנק אותי ואז עוד יותר קשה לשחות ואני שוחה בצורה יותר עילגת ונחה.... בעעע...

ואחרי זה המשך מסלול וסוף בערך ב4, ואז הגענו ליער שישנים בו וגיליתי שזה איפה שפעם אחרונה שעשיתי קיאקים עם המשפחה- אבו קייק.. חח ויש ליד זה יער כזה עם שירותים ו"מקלחות"- שהיו פשוט קירות עם ברזים עליהם, פתוחים מכל הכיוונים וככה מתקלחים.. עם בגד ים כמובן.. ומול כווווולם והלכתי להתקלח שם ואז להתחיל להכיר אנשים כי לא היה לי אוהל והייתי חייבת לישון עם מישו... אז התחלתי לסמן לי מטרות והלכתי על זה.. ואז ארוחת ערב, לצמחונים היה שניצל סויה של טבעול! ופסטה עם רוטב עגבניות לכולם אבל זה היה ממש גרוע למרות שאני מתה על פסטה... ואכלתי עם וובה...:)

חשבתי בהתחלה שאני ישן עם איזה כמה אנשים מהקריות שהם 4 והביאו עוד איזה 4 בנות ובהתחלה רצו להביא גם אותי, אבל אז הגיע וובה לאוהל של אפי, זה שהייתי אמורה לישון איתו... וממש התלהבתי מהשיער שלו והסתכלתי עליו מהבוקר מהאוטובוס על כמה שהוא מדהים..  שיער בלונדיני בהיר ממש, חלק בטירוף, ופוני אימו...

אז חבר שלו הציע לי לישון איתם באוהל כי הם רק שניים ויש להם מלא מקום, ואיפה שהייתי אמורה לישון, נראה לי שהם ישנו שם אחד על השני מרוב צפיפות....

אז אחרי שכל הלילה שיחקתי לו בשיער, והלכנו לעשן נרגילה- פתחו שתיים, אז ניסינו את שתיהן אבל הראשונה הייתה הכי טובה.. קטנה כזאת ומגניבה ובטעם טוב.. , והלכנו לשתות גם וודקה כי היה בשפע.. אמנם וודקה גרועה, אבל לא נורא.. אני שתיתי כוס, וובה שתה כמה שלוקים קטנים והתחיל להרגיש כבר סחרחורת אז הוא הפסיק, ואז עשיתי הורדת ידיים עם מישו אחרי ששתיתי עוד איזה שוט מהר כזה, ומן הסתם הוא הוריד אותי בשנייה... חחח  אבל וובה היה בשוק מאיך ששתיתי.. חחח

ואז הלכנו לישון...

והיה חם באוהל...

...

 

 

 

 

היום השני - 3.10

קייאקים! בכפר בלום

הייתי עם המאסף בקייק מאחורה כי קדימה כולם הפכו אחד תשני ופינצ'רו קייקים ולא בא לי להיות שם... אז הייתי עם ההוא, שהתחיל איתי כל הזמן ועשה איתי שיחות נפש בקייק.. חחח ואמר לי שהוא רוצה אותי, ושיש עוד כמה שרוצים אותי אבל שהוא החליט גם לעשות צעד ולהיות איתי יותר ביחד וזה... הוא גם ניסה לנשק אותי...

הוא בן 19, אחרי שנת שרות, מתגייס בקרוב, בוגר כושר אקסטרים, מכוער, מעצבן, ותופס תחת יותר מדי.. חושב תצמו למדריך.. טיפש.. ודוחה.

אז היה קטע שעצרנו בצד ודיברנו והוא סיפר לי קצת, ואני סיפרתי לו ממש ממש בקטנה משו קטן עלי, וחזרנו למסלול...

באיזשהו קטע, הגענו לשני קייאקים של 4 אנשים מהקבוצה, שפינצ'רו להם קייק אחד, אז איש אחד עלה איתנו, ואז הוא היה מאחורה, ואני ויותם הזה שהתחיל איתי היינו קדימה וישבתי בין הרגליים שלו.. בעע..  והקייק השני הם היו גם שלושה, וכל הזמן התהפכו.. אין לי מושג איך הם הצליחו לעשות את זה... אבל לפחות 5 פעמים התהפכו, וישבו על התחתית של הקייק והמשיכו ככה..

ואז אחד מהם נפל מהקייק כי הוא ניסה לעזור להפוך אותו בחזרה, והקייק נסחף בזרם והוא נשאר תקוע שם בצד, אז מאסף חייב לעזור לכולם, אז ניסיתי לעצור תקייק שלנו ותפסתי בסלע אבל היה זרם ממש חזק, אז נשארתי על הסלע, והקייק המשיך... ואני הייתי מול ההוא שגם נפל, אז ניסיתי לעזור לו לשחות אליי ואיכשהו הוא הגיע, והלכנו עוד קדימה בשוליים עד שראינו ששני הקייאקים שלנו חיכו לנו שם אז חזרנו אליהם...

ואז המשכנו תמסלול, והם חיברו עם חוט בין הקייאקים שנסחוב את הקייק ההפוך כי הם לא יודעים לשוט ומתהפכים כל שנייה...

וכשהגענו "למפל הגדול"  היינו עדיין ככה והשומר שהיה לפני המפל אמר לנו שחייבים לרדת אחד מכל קייק, לשחרר תקשרים, ולהפוך את הקייק שיהיה כמו שצריך להיות כי במפל זה מסוכן.. אז יותם ירד ונשארתי עם ההוא שהצתרף אלינו, והיה כיף במפל, ואז האלה שירדו בצד חזרו, והמשכנו תמסלול ופתאום קלטנו שעוד לא הגענו לסוף וזה כבר יותר מידי זמן..! אז כנראה פיספסנו תסוף של המסלול, וכבר השתלבנו עם המסלול הקצר של המשפחות שהוא שעה וחצי...! אז המשכנו עד סוף המסלול שלהם והגענו באמת שעה וחצי או שעתיים אחרי כולם...

ואיך שחזרתי, פתאום וובה בא וחיבק אותי....:) וזה היה כל כך נעים... הוא היה כזה חם ואני קפאתי ורעדתי מקור... אז הוא חימם אותי קצת, ואז הלכתי לשבת בשמש עד שקצת התייבשתי מהמים, וערן חילק לנו כרטיסים של דברים שאפשר לעשות בכפר בלום כמו הקיר טיפוס, ג'יפ, חץ וקשת, ולא יודעת מה עוד... לכל אחד שני כרטיסים לשתי אפשרויות שונות או אותו דבר פעמיים... וממש רציתי לעשות את הקיר טיפוס אבל עוד הייתי רטובה ורועדת ולא בא לי ככה... אז ישבתי עם כמה אנשים -בזמן שגוליבר(המאבטח האידיוט) החליט שהוא גונב רטמות כאלה מהקיר טיפוס... אז הוא ביקש מכמה ילדים להגניב לו כאלה ולשים בתיק, וכשהם לא שיתפו פעולה, הוא הלך בעצמו ולקח איזה 10 כאלה מהדלי הענק שהיה ליד הקיר טיפוס.. אין לי מושג איך אף אחד לא שם לב, אבל הוא הצליח...

ואז שמענו איזה קטע שאנשים עשו שם- מכרו את הכרטיסים שנתנו לנו לסתם אנשים, קנו עם הכסף אוכל, ואז האנשים באו לצעוק עליהם כי הם לא יכלו להשתמש בכרטיסים כי זה רק לכושר אקסטרים.. אז המדריכים שלנו היו צריכים להחזיר לאנשים כסף, ואז כולם עמדו שוב ב ח  וערן צעק על כולם שזה ממש לא בסדר שככה הם מנצלים את הכוונה הטובה שלו וכאלה..

והוא צודק לגמרי...

אז אחרי זה שניים ממי שעשו את זה באו והתנצלו מול כולם...

חזרנו לקחת את התיקים שלנו שהשארנו בג'יפ בתחילת היום, אכלנו סנדביצ'ים עם שוקולד לצהריים, וחזרנו ליער שישנו בו בפעם הקודמת, עם האוהלים והכל... ובדרך עצרנו ונתנו לנו אפשרות לקנות מה שבא לנו, אז אנשים אספו כסף, קנו איזה 5 אבסלוט ולא יודעת מה עוד...   חשבתי שיקנו יותר וודקה... המון אנשים, הרבה רוסים... וכאלה...  ואפילו לא מצאתי איפה שתו אז לא שתיתי בערב הזה...

והלכתי להביא לי דברים מהתיק ולהתקלח כשוובה ישן באוהל כי הוא לא הרגיש טוב..

חזרתי והוא עדיין ישן, אז הלכתי לראות את המשחק אמת או חובה, שמהר מאוד נהיה חובה או חובתיים כי כמו שגוליבר אמר "מה אתה כוסית?! מזה אמת? קח חובה!"

ואחד מהאנשים שדיברתי איתם לפני זה, קיבל חובה- לנשק מישהי צרפתית למשך 10 שניות, יכול להיות גם מחוץ למעגל.....!

אז ישר חשבתי שהוא ינשק אותי, אבל נההה אין סיכוי.. הוא לא יגיע אליי בכלל.. אז הוא קם, התחיל ללכת לכיוון שלי, מאיר עם פנס על כולם, מגיע אליי.... ואומר כזה אההה נופר.... ונתן לי יד לקום.....

אז כולם ספרו אחורה מ10 בזמן שהתנשקנו... הוא היה דווקא טוב..

שי, החבר של וובה צילם את זה והראה לי אחרי זה... חחחחח

אז אני, עדיין בשוק התיישבתי בחזרה, נשארתי עוד קצת שם כולי מובכת... ואז הלכתי לראות מה עם וובה...

הוא עדיין ישן, ניסיתי לבוא אליו אז הוא דיבר אליי ברוסית ושאלתי מה? אז הוא אמר "אל תכנסו לאוהל יותר סבבה?" אז נבהלתי והלכתי.. חח

הסתובבתי עוד קצת שם, ואז יותם בא ולקח אותי שוב על הכתף תוך כדי שאני שורטת לו את הגב עד דם... ולקח אותי לשיחה, אמר לי שלא כדאי לי להתקרב לוובה כי הוא נחש, והוא קולט אנשים מהרגע שהוא רואה אותם, והוא רק יפגע בי, והוא יעשה לי רע וממש לא כדאי לי להתקרב אליו וחזר על אותו רעיון בצורות שונות, ואז שאל אם אני רוצה לשמור על קשר איתו (עם יותם) ואמרתי לו שלא, אז הוא אמר שגם הוא לא רוצה חברה כרגע אז נהיה ידידים ואז אולי בשלב יותר מאוחר יותר מזה.. אז ניסיתי לברוח לו ולהתחמק ואמרתי שאני לא רוצה, אז קמתי, והוא קם אחריי, וחזרתי לוובה לישון איתו שוב.. לילה אחרון שלנו ביחד והוא עם כאב ראש ומת...

 

 

 

 

היום השלישי 4.10

סנפלינג! במערת קשת

בבוקר השלישי, אמרו לנו שהולכים להיפרד והקבוצות מתפצלות: חיפה וקריות נוסעים למקום אחד ואז סנפלינג, וכל השאר נוסעים לסנפלינג, ואחרי זה למקום ההוא- שזה היה איזה פארק הנצחה כזה לאח של מישו מכרמיאל שמת במלחמה האחרונה..

אז צריך להיפרד מהאנשים מהקריות....

וובה....

אז חיבוק, ונישקתי אותו...

ונפרדנו.. ועלינו לאוטובוסים..

ואז כל הזמן חשבתי עליו... ואז פתאום עצרנו באיזה מסעדה כזאת ליד תחנת דלק, לארוחת בוקר או משו כזה, ואז קלטתי שאני רואה אנשים מהקריות ושהם הגיעו גם לשם!

אז אכלו שם, והצטלמנו כולם ביחד מכל הקבוצות וכמובן שהייתי לידו.. ולידו מהצד השני ישב דקל, שנישק אותי במשחק בערב... חח

ואז שוב צריך להיפרד...

אז עוד פעם התנשקנו והפעם ליד כולם באמצע הכל שם, ואנשים כזה מחאו כפיים מאחורינו.. חחחח

ואז הלכנו עד האוטובוסים, ושוב נשיקה ליד האוטובוסים ואז עליתי לאוטובוס עם חיוך וכולם כזה: "וואו איזה חיוך.....! איך הוא היה??" וכאלה.. חחח

ואז באמת נסענו לסנפלינג.. והתעקבנו שם די הרבה עד שכולם ירדו ואני הייתי כבר בין האחרונים, אז פתאום אני שוב רואה תקבוצות של הקריות...!!

אז...

a kiss goodbay the hundreth time
And then tomorrow we'll do it again

 

וירדתי בסנפלינג, שהיה ממש קל וזה היה סתם כזה בשנייה ואני למטה.. חשבתי שיהיה לפחות קצת יותר קיר לרדת עליו ופחות אוויר שאני פשוט יושבת ומושכת בחבל...

אבל לא נורא...

ואז כשכולם הגיעו למטה הלכנו עוד איזה 20 דקות בערך, בירידה מטורפת, ושביל צר ממש ואז עלייה חדה, וחזרה לאוטובוסים, נסיעה לכרמיאל לפארק הזה לאח של ההוא שישב לידי באוטובוס בזמן הזה ואפילו לא ידעתי וכל הדרך הוא התנהג הכי רגיל שאפשר, צחוקים עם חברים שלו, והוא הראה לי תמונות שהוא צילם בטיול, ואז כשיורדים מהאוטובוס פתאום הוא מסביר ומדריך ומדבר על אח שלו ואין לו שום דמעה והוא אדיש לגמרי.. כאילו זה סתם קטע שהוא מקריא ולא קשור אליו... זה היה מוזר...

והאנשים מכרמיאל ירדו שם באיזה פארק שלהם שהם עושים שם את האימונים גם..

והמשכנו לטבעון והגענו בערך ב8-9

 

 

 

 

היה כיף..

ממש כיף...

וכבר בוקר אחרי זה הכל היה נראה לי כמו חלום שלא באמת היה ועבר כבר הכל, וחזרה לשגרה.. ואוכל של אמא..

כי לא אכלתי שם כלום חוץ מהארוחות ערב -שתי ארוחות ערב, וגם אז לא אכלתי הכל...

נראה לי שרזיתי איזה 2-3 קילו בטיול כי זה גם המון פעילות, הליכה וכאלה...

אבל מיד איך שחזרתי הביתה החזרתי הכל וחזרתי לאכול המון...

וגיליתי שאני אולי פדופילית.. (וגם כל מי שראה אותי בטיול חושב ככה...-במיוחד מישו אחד מהקבוצה שלי בי"א)

 

וגם פעם ראשונה שאני בחברת רוסים ככה...

זה אולי נשמע מוזר, אבל בבצפר שלי אין רוסים בכלל, ואני ממש לא רגילה להיות בחברת רוסים, שמדברים רוסית לידי וכאלה...

 

והכרתי מלא אנשים, ויש לי מסן ואייסיקיו של רובם..

 

וכבר הבהרתי לוובה שאני לא רוצה חבר...

הוא קצת התבאס ולא הבין, ומאז לא הספקתי לדבר איתו שוב...

נכתב על ידי H.T , 8/10/2007 20:13  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אישתך ב-15/10/2007 21:36
 



"מפגש ישרא"....?


רציתי להיות בעזריאלי ב10.. ובשביל זה לקום ב7 כדי לצאת ב8... אבל בסוף התעוררתי רק ב9 וקפצתי מהר להתארגן ולצאת, אמא הסיעה אותי לרכבת, ואיך שנכנסתי לרכבת פתאום ראיתי את דידי! זה היה מוזר-מגניב... חח והיא אמרה שגם אנה באה ושהן הולכות לאייקון ולעזריאלי אז הייתי איתן כל הדרך והיה נחמד, ואיזה מישו מפחיד ומפגר ומעוות שלבש הכל אדום התחיל עם אנה.. זה היה מפחיד.. ושעה עד שהוא הלך הקרצייה....

אז..... הגענו לעזריאלי, והן רצו להתאפר או משו.. ואני הלכתי לעזריאלי ופגשתי את קיפי כשכמה בנות התעלקו עליו וניסו לשים לו עיפרון שחור בעיניים...חח  ו.. תרסיסע! לא חשבתי שאני יראה אותה שם... ועוד גיליתי שהיא מכירה את קיפי.....! או אנשים שהיו עם קיפי או משו כזה....

אז עזרתי להם לשים לו עיפרון(וזה ממש מתאים לו.. באמת...) ואז שחר סוף סוף הגיע! עם נתנאל ואיתמר ועוד אנשים שאני לא מכירה...

ואז ליאור הגיע.... גם עם מלא חברים אז הלכתי לראות אותו והיה נחמד..

הלכנו לאכול-שחר ואנשים, ואז הלכתי איתם לאיזה צעדה או משו, לכלבי נחייה לעיוורים, ולזכר הבן שלהם שמת והיה חבר של שחר...

אחרי זה, הלכנו לדיזינגוף סנטר כשבדרך היינו בכמה חנויות,וקניתי דיסק של dream theater במטאל שופ!, ואז בסנטר הייתי איתם קצת ואז הלכתי לראות את ליאור ונתנאל וחברים שלהם.. (בלי להגיד לחברים של שחר... אופס) וגם שמתי תפלאפון בתיק אז לא שמתי לב שהם התקשרו...

סורי שחר........

ואז כשחזרתי אליהם, אז כבר חזרנו בחזרה לעזריאלי ואבא של שחר כבר חיכה שם, ונסעתי איתם לתחנת רכבת של ת"א מרכז... זה היה טיפשי... אמנם להיות איתם עוד כמה דקות, אבל בגלל זה אמא שלי הסיקה מסקנות מפגרות וחשבה שאני משקרת לה, וכל מיני דברים מפגרים שלא הבנתי מאיפה היא הביאה אותם כמו: "את לא נפגשת עם חברים נכון? נפגשת רק עם הבחור הזה מאשקלון נכון?"

דאממממ מאיפה היא מביאה את זה? זה משגע אותי...

ואז היא אמרה גם שאני לא אסע לטיול של האקסטרים וכאלה...

עכשיו היא אומרת שאני כן יכולה ללכת, אבל שאני לא מארגנת לי כלום ואני חסרת אחריות ובלה בלה בלה....

אז עכשיו אני צריכה לנסוע לנופית, אחרי זה אני אסדר תיק, מה הסיפור.....

 

ברכבת חזרה, ישבתי, ואז שמעתי גיטרה ומישו שר.. בהתחלה הייתי בטוחה שזה שיר מאיזה פלאפון או משו אבל הבנתי אחרי מעט זמן שזה מישו שמנגן ושר... אז עברתי כיסא קדימה כדי להיות באלכסון אליו והסתכלתי והקשבתי וניסיתי להירדם..

ואז אמא התקשרה צועקת ועצבנית ומתווכחת איתי שהרכבת לא עוצרת בלב המפרץ... אז שאלתי אותו אם זה מגיע ומתי וכאלה אז הוא אמר שגם הוא יורד שם וזה בסדר...

אז עוד הרבה זמן עד שהצלחתי להיפטר מהאישה המטומטמת הזאת, ואז הוא שאל מה קרה וזה...

אז הלכתי לשבת לידו וסיפרתי לו קצת מה קרה ומה עשיתי היום וכאלה.. והתחלנו לדבר קצת... אז כבר נשארתי לידו וכל הנסיעה דיברנו.. הוא דתי, שומר נגיעה, וחייל קרבי כבר שנתיים...

ולמרות כל זה, הוא בא אליי אחרי שירדנו מהרכבת, ליד האוטו של אחותי שבאה לקחת אותי, ושאל אם אני פנויה ואם אני מחפשת קשר...

הסברתי לו שאני גם ככה מסובכת עם עצמי ועוד אנשים ושאני לא רוצה עוד סיבוכים נוספים... (בטח שלא עם דתי שומר נגיעה מכרמיאל, שבטח אם הוא ירצה לגעת בי אפילו חיבוק, הוא יבקש להתחתן או משו... זה מפחיד...)

 

 

 

נכתב על ידי H.T , 1/10/2007 13:41  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אישתך ב-4/10/2007 08:03
 





7,222
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לH.T אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על H.T ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)