http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=96768love can kill people but hate can never save them.heCopyright 2026 H.T. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=96768http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=96768&blogcode=10116411<div align="right" dir="rtl">אני מתגייסת ביום ראשון, 2.11 ואני עדיין לא ממש מעכלת את זה אז אני מבולבלת ואאוט קצת ואין לי מושג מה לעשות עם עצמי אין לי מושג מה אני צריכה, מה יש לי, מה אין לי... אני רק יודעת מה יחסר לי בטוח... רוס. ובית ומשפחה גם, ומקלחת! דברים נקיים, מיטה נקייה ולא מלאה בחיידקי סקאביאס........ מי שלא יודע, זה יצורים קטנטנים שמתחבאים לרוב בבדים או מקומות לא נקיים וצפופים באנשים, בדיוק כמו הטירונות, ואם נוגעים באיזה מיטה נגועה בהם, הם עוקצים, חופרים בתוך העור, מטילים שם ביצים ומקימים מושבות בתוך העור- שגורם מן הסתם לגירוד מטורף וחולני שאף אחד לא יכול לדמיין, גם לא אני כי אף פעם לא נתקלתי בזה אבל היו לי כבר סיוטים וטראומות מאז ששמעתי על זה... ואני ינסה כמה שיותר לשמור מרחק מבדים כלשהם כמו מיטות ושמיכות בטירונות..... בנוסף לדאגה הזאת, אני כל כך מדוכאת ממש מזה שאני לא יראה את רוס להרבה זמן ושאני יהיה לבד ואין ממש אף אחד שיתמוך בי בזמן הזה שתאמת, הייתי רוצה בטח כל רגע לשבת ולבכות ולרחם על עצמי ולהתאבד או משו, ואני ידבר כל ערב בפלאפון עם רוס... אני באמת מקווה שאני יוכל לשרוד את זה.... עוד נושא זה האוכל..</div>Sat, 01 Nov 2008 04:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (H.T)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=96768&blogcode=10116411http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=96768&blog=10116411http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=96768&blogcode=9777021<div align="right" dir="rtl">אז לא נגעתי בבלוג או בבלוגים אחרים כבר 4 חודשים! ונראה לי שבא לי לחזור, סתם ככה... הסיבה לזה היא פשוט ש-כל- הזמן הזה הייתי עם רוס, וכמעט ולא פגשתי חברות בכלל.. די עצוב לפעמים לחשוב שאין לי ממש חברות שאני בקשר קבוע איתן.. אפילו ממיכל כבר כמעט התנתקתי... אז היה לי את רוס שאיתו חוויתי הכל, איתו עשיתי הכל, הייתי כל הזמן, סיפרתי לו הכל, הוא עזר לי והיה בשבילי בהכל, אז פשוט לא הייתי צריכה לכתוב כלום.. פשוט לא הרגשתי צורך. בכלל.. וגם עכשיו זה סתם כי בא לי ונזכרתי שיש לי בלוג אז טוב נו... אני ימשיך קצת... אז כמו שאמרתי אני כל הזמן עם רוס, הוא ישן אצלי המון- משו שאף אחד אחר לא עשה, וההורים מסכימים לזה לגמרי כבר, אנחנו מתכננים עתיד ארוך ביחד וחושבים ברצינות על להישאר ביחד עד הסוף. הוא הכל בשבילי. הוא החיים שלי שאף פעם לא היו לי. הוא האהבה האמיתית הראשונה שלי. הוא הסקס הכי טוב שהיה לי בחיים והיחיד שיהיה. הוא שינה אותי, אני שיניתי אותו. בלעדיו אני לא מרגישה חיה.. אני רק מעבירה את הזמן עד הפעם הבאה שאני רואה אותו.. הוא מכיר אותי הכי טוב מכל בנאדם אחר, ואני מכירה אותו הכי טוב ועדיין לפעמים זה</div>Wed, 20 Aug 2008 02:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (H.T)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=96768&blogcode=9777021http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=96768&blog=9777021http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=96768&blogcode=8991164<div align="right" dir="rtl">9.4 יומולדת 18.... :) חשבתי שמאותו יום אני יוכל להגיד להורים פשוט: פאק יו אני בת 18 ותנו לי לחיות איך שבא לי ולעשות מה שבא לי, לא צריכה רשות לכלום, אתם לא יכולים להגיד לי מה לעשות ועם מי להיות.. פשוט כלום יותר... זאת בשבילי הסימליות של הגיל הזה... במקום זה, אמא בהתחלה רצתה לתכנן לי יום כיף איתה. לא יודעת איפה ומה.. ואז אמרתי לה מה זה אומר בשבילי הגיל הזה, ושאני פשוט רוצה להיות עם רוס באותו יום.. אז היא עשתה לי פרצוף כזה מתאפקת לא לבכות נראה לי.. ואמרה שלא לא הולך ככה שביום שיש לי 18 אני אזרוק הכל ואדרוך על ההורים שלי ויעיף אותם מהחיים שלי... מבחינתי זה כן הולך ככה. אז בסוף עשו לי כמה הפתעות... הייתי בבצפר, בהפסקה ישבתי לבד כשראיתי שבנות אחרות מסתובבות עם בלונים ענקיים וכולם מסביבם ושמחים.. ולא ראיתי את החברות שלי בשומקום והסתובבתי הרבה בבצפר... אז ישבתי ודיברתי עם רוס בהפסקה מתבכיינת שאני לבד ביומולדת שלי ואף אחד אפילו לא יודע שיש לי יומולדת... אז כשנכנסתי לשיעור אחרכך מישהי אמרה לי מזל טוב אז כולם כזה: אהה יש לה יומולדת? ואז כולם אמרו מזל טוב וגם המורה וזה... אז זה גם קצת שיפר</div>Sun, 13 Apr 2008 23:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (H.T)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=96768&blogcode=8991164http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=96768&blog=8991164http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=96768&blogcode=8823732<div align="right" dir="rtl">הטיול הכי גרוע שהיה לי בחיים כנראה... יצאתי אליו רק מסיבה אחת- אני חייבת להיות בטיול שנתי האחרון שלי.. אז יצאתי, הגעתי קצת באיחור לאוטובוס וכמעט פיספסתי אותם, נתנו לי חולצות של הכיתה והשיכבה והטיול וכאלה... אפילו לא ארגנתי כל מה שאני צריכה לטיול.. שכחתי פאקינג שק שינה.... והבאתי יותר מידי בגדים, ולא מספיק דברים חמים לישון איתם- רק שמיכה די דקה וזהו... כל כך לא רציתי לצאת בכלל אבל הכרחתי את עצמי.. כנראה הדחף המזוכיסטי שלי לסבול.. אז היום הראשון כשרק הגענו לשדה בוקר וזה.. עשו לנו יום סיור מורדך בצריף בן גוריון והקבר שלו וכל הבולשיט שמסביב לזה.. כל הדברים שאני הכי שונאת.. כל כך לא מסכימה עם מילה ממש שאמרו עליו ושונאת את הדעות האלה והמהות שלו.. פשוט שונאת הכל.. וכל כך השתגעתי מלשמוע את השטויות שאומרים עליו אז פשוט יצאתי החוצה מכל הפעילויות.. ואז הגענו למחנה שלנו ומיקמנו אוהלים.. פעם ראשונה שבניתי אוהל (של רוס).. חח לא ממש יצא טוב אז מישו עזר לי שם.. כבר באותו יום התגעגעתי ממש לרוס.. וטיפסתי על הר כדי למצוא קליטה לדבר קצת אז פיספסתי ארוחת ערב ולא יודעת אם מישו בכלל שם לב שנעלמתי.. </div>Sun, 16 Mar 2008 15:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (H.T)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=96768&blogcode=8823732http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=96768&blog=8823732http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=96768&blogcode=8653495<div align="right" dir="rtl">כל כך הרבה דברים... אבל אין לי זמן או כוח לכתוב בכלל... או שאני עם רוס, או שאני עם סופרמריו, או שאני ישנה... חח אממ והיום יש לנו 3 חודשים ביחד:) (לי ולרוס, לא עם סופר מריו... חח) הייתי בגיבוש ללוחמות, היה קל, היה נחמד, לבשנו מדים, ביטלו לנו מתא תרגילי כושר כי היה גשם, ובכל זאת, לפני כמה ימים קיבלתי הודעה מהם שלא עברתי את הגיבוש.... זה היה ממש מפתיע כי הייתי בטוחה שהלך לי טוב, אבל כנראה זה היה בגלל כל הבחני מצב.. -שצריך לשבת ולדבר ולהגיע להחלטות עם הקבוצה ולהביע דעה שלי וכאלה... לא הייתי שם משו במחינה חברתית, וזה העיקר שהם רוצים... בכל אופן קיבלתי הבטחה מהצבא שעצם העובדה שהייתי שם, זה אומר משו על הכישורים שלי ואני בטוח לא יהיה בתפקיד גרוע... נראה כבר... אין לי כוח לזה... לפני שהכרתי את רוס, כל כך חיכיתי לרגע שאני יהיה כבר בצבא, להיות באיזה בסיס סגור או משו כזה שאני יהיה כמה שפחות בבית.. אבל עכשיו אני רוצה להיפך.. תפקיד שאני יהיה כמה שיותר בבית כדי לראות אותו... רציתי קרבי, אבל בזמן האחרון הרבה פחות, מאותה סיבה וגם בגלל שאני לא רוצה לשרת 3 שנים ועוד לעשות מילואים אחרי זה... אז ז</div>Sun, 17 Feb 2008 17:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (H.T)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=96768&blogcode=8653495http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=96768&blog=8653495http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=96768&blogcode=8340802<div align="right" dir="rtl">אממ יותר מידי זמן לא עידכנתי, ועכשיו יש לי אפילו פרו!חיחי אז החלטתי לחזור לפה קצת... אז.. מה היה לי ב2007? חברתי: הייתי עם מתן, נפרדתי ממנו, הכרתי עוד יותר מ10 בנים אחריו, התחלתי להכיר רוסים בפעם הראשונה (3) בהתלהבות ממש... חח, ואחד מהם חבר שלי עכשיו(רוסטי ), ואני חושבת שבפעם הראשונה אני באמת אוהבת... הכרתי עוד מלא אנשים שלא היה לי סוג קשר כזה איתם, ידידים, חברות, כל מיני.. אבל.. קשר עם הרבה חברות די רופף ולא יציב, פחות טוב.. אני פחות מדברת עם אנשים והרבה יותר לבד, כי פשוט לפעמים אין לי כוח לאף אחד ובא לי להיות לבד.. במיוחד כשאני בבית אז סתם כזה לא בא לי אף אחד.. אפילו לא לדבר בטלפון.. מקסימום במסנג'ר אבל גם שם בקושי מדברות איתי חברות (לפחות כאלה שהיו מוגדרות ככה פעם) וזה דווקא לא כזה מפריע לי רוב הזמן.. רק כשאני חושבת על זה ממש שבעצם אין לי כל כך חברות כבר... אז חלק מהקשרים נחלשו, חלק קטן מאוד התחזקו.. אבל בכללי אין ממש... והרוב, אולי הכל, בגללי. בגלל שאני נהייתי ממש זבל (ראו דוגמה: לא עשיתי כלום ליומולדת 18 של מיכל ואני מרגישה כל כך רע עם זה שאני מתביישת אפילו לדבר או להיות אית</div>Thu, 03 Jan 2008 13:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (H.T)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=96768&blogcode=8340802http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=96768&blog=8340802http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=96768&blogcode=8219545<div align="right" dir="rtl">האם את זוכרת את החלומות שאת חולמת?לפעמים כן.. או שאני זוכרת כמה שניות אחרי שאני מתעוררת ואם אני לא מספרת או מדברת על זה אני שוכחת, או שאני פשוט חוזרת עליו בראש וזוכרת...מה החלום הטוב ביותר שחלמת עד היום?לא ממש זוכרת, אבל זה היה קשור לזה שידעתי לעוף.. נראה לי..מה החלום הרע ביותר שחלמת עד היום?לא זוכרת.. היו הרבה..בעיקר על זרים ופורצים או תוקפים וכל מיני כאלה.. אפילו מגיל ממש קטן...האם קרה לך שהתעוררת מחלום בלאות?מה עשית כדי לשכוח אותו?אני ממש לא יודעת אם זה היה חלום או איזה תופעה מוזרה, אבל התעוררתי באמצע הלילה מזיעה ומפוחדת, פתחתי עיניים, וכאילו משהו גרם לי למצמץ המון, ואז הרגשתי איזה מועקה נוראית בחזה, ניסיתי לצרוח או לדבר ולא יצא לי קול, ואז כשניסיתי ממש חזק יצא לי איזה ציוץ כזה והרגשתי כאילו משהו לוחץ לי על הצלעות וממש כאילו מישהו מחזיק אותי...באותו לילה נראה לי שפשוט נשארתי משותקת למיטה ולא יכלתי לקום אבל גם לא להירדם..האם את מאמינה בפירוש חלומות?אם כן,האם את מנסה לפרש את חלומותיך?אם לא,מדוע?מאמינה לפעמים, תלוי בפרטים עצמם של החלום והפירוש...וכן, אני מנסה לפרש את החלומות שלי ולא תמ</div>Tue, 18 Dec 2007 00:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (H.T)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=96768&blogcode=8219545http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=96768&blog=8219545http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=96768&blogcode=8188001<div align="right" dir="rtl">טיול של 4 ימים לאילת... אבל הגעתי רק לבוקר השני.. כי הייתי חולה ורבתי עם ההורים שאני רוצה לצאת בכל מקרה... אז נתנו לי לצאת רק בראשון בלילה, כשהטיול התחיל משבת בלילה והם הגיעו בראשון בבוקר... אז אני נסעתי מראשון בלילה באוטובוס ביחד עם אחותי כי היא גרה ועובדת באילת, והיא הייתה בבית יומיים ואז חזרה לאילת... והיה לי כרטיס סטודנט אז זה היה ממש זול יחסית... בקושי ישנתי בדרך.. כי כל הזמן השתעלתי וזה... אבל אולי ישנתי איזה חצי שעה.. לא יודעת.. וברבע ל6 בבוקר הייתי כבר באילת, וערן המדריך בא לאסוף אותי מהתחנה המרכזית באילת לאיפה שהם ישנו והוא חשב שאנשים עוד ישנים ושאני יעיר אותם או משו.. חח אבל כשהגענו כבר התחילו להתעורר... וגיליתי שהם ישנו על הים ממש... שני צעדים והם היו בתוך הים...! ומסתבר שהם גם התקלחו בים כי אין שם מקלחות.....! אז הגעתי, אמרתי שלום לכולם והסתכלו עליי מוזר כזה: "מה לעזזל את עושה פה??" וחלק שמחו לראות אותי, וחלק אפילו זכרו את השם שלי, ומסתבר שכווולם דיברו על זה שאני צריכה להגיע והתלהבו.. חח ואני חשבתי שאני יבוא ויהיה כזה הכי לא קשורה ואף אחד לא ידע מי אני בכלל... חח אבל</div>Thu, 13 Dec 2007 12:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (H.T)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=96768&blogcode=8188001http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=96768&blog=8188001http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=96768&blogcode=8124444<div align="right" dir="rtl">אוי תודה שהזכרתם לי את הנושא... באמת נושא נחמד.. יש כאלה שמאמינים בידידות בין גברים לנשים, ויש כאלה שלא.. אני לא יודעת מה העמדה שלי.. כי יש לי ידיד מאוד נחמד, שאין לי שום קשר מיני איתו... אז אוקי.. הוא היה חבר שלי בבית ספר היסודי, ואז לא דיברנו כמה שנים ואז נהיינו ידידים טובים, ולא מעבר... אבל אולי זה כי אני מכירה אותו מאז שהיינו קטנים... כי כל גבר שאני מכירה כיום, רוצה יותר מידידות, או שאני רוצה יותר... זה לא יכול להיות רק לידידות.. למשל.. רוס.. בהתחלה חשבתי שזה כל כך מגניב שיש עוד מישהו כל כך כמוני, שכל הדעות שלו על העולם זהות לשלי, ובאמת אפשר לדבר איתו שנים.. ואולי הוא יהיה נחמד בתור ידיד.. אבל כשהוא בא אליי בפעם הראשונה, איכשהו הגענו לנשיקה... טוב.. חח יופי.."איכשהו"... חח אני נישקתי אותו... חייבת להרוס הכל.... רציתי שלפחות קשר אחד כזה יהיה לי... קשר שלא מחייב, ובלי דברים מיניים או שומדבר... פשוט ידיד... אבל אני לא הצלחתי... תמיד אני מתחילה.. תמיד אני יוזמת... מצד שני, אני לא מצטערת על זה שאנחנו חברים עכשיו, כי ממש נחמד ככה, אבל בכל זאת, זה אומר שכל פעם שנפגשים,</div>Thu, 06 Dec 2007 23:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (H.T)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=96768&blogcode=8124444http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=96768&blog=8124444http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=96768&blogcode=8115605<div align="right" dir="rtl">היום למיכלוש הייתה יומולדת 18!!! יאייי:) אז היא רצתה ללכת עם עוד כמה חברות למסעדה נחמדה כזאת, ושניפגש אצלה ב1 בצהרים וניקח אוטובוס.. הקטע הוא, שהיה לי גם אימון שהתחיל ב12 בים.. וזה אומר לצאת ב10 וחצי מפה, אבל במילא לא יכולתי ללכת כי אני די חולה וזה... אז רציתי לפחות לבוא אל הצוות להביא למישו מהחברים שם את המעטפה עם הכסף והאישור לטיול שהייתי צריכה להביא עד היום... אבל לא התעוררתי... אז.... גם לא הבאתי להם מהאימון כסף, וגם לא הלכתי למיכל כי התעוררתי ופתאום קלטתי ש1 וחצי כבר... אז התקשרתי למיכל לשאול מה קורה ואיפה הן, אז היא אמרה שהן בדרך כבר... וממש התבאסתי פשוט רציתי לרצוח את עצמי על זה.... אבל פשוט נרדמתי להרבה שעות כי אני גם חולה אז זה כזה עצלנות ובאסה כזה... אז בדיוק אמא רצתה לצאת מהבית כשקמתי אז היא אמרה שהיא תיקח אותי כי היא במילא נוסעת לחיפה.. אז קפצתי מהמיטה, התלבשתי, ציחצחתי שיניים ויצאתי... זאת הייתה ההתארגנות בוקר הכי מהירה שהייתה לי אי פעם נראה לי.... ונסענו, הן כבר הגיעו וחיכו לי.. היה כיף, היה נחמד... חוץ מהעובדה שהן די חבורת פקצות אבל בקטנה....... אכלתי רביולי</div>Thu, 06 Dec 2007 01:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (H.T)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=96768&blogcode=8115605http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=96768&blog=8115605