|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 פוסט משעמם. אל תקראו.
לפני שבוע התחיל חודש חדש, וזה בדיוק הזמן לעדכן.
כבר חודשיים אני שם, ורק היום הגעתי למסקנה הכל כך מתבקשת, שצריך לקחת את הכל הרבה יותר בקלות. הרבה יותר מאיך שלקחתי עד עכשיו.
היום בבוקר, אחרי שצילמתי את כל ההוכחות לזה שדקרו אותי עשרות פעמים בחיסונים מיותרים, (והייתי בטוחה שכולם עשו את זה), ירדתי להנהלה ומצאתי שם תור ענקי של בנות, שלא עשו את כל זה. ובמקום להיות מבואסות מזה שהם הולכות להפסיד כמה ימים של שירות (שאחר כך יצטרכו להשלים), הם היו מאושרות מימי החופש שהם עמדו לקבל.
אז במחשבה ראשונה חשבתי, אוף, איזה באסה שביזבזתי את כל יום חמישי על חיסונים. הייתי יכולה להיות בחופש היום.
ונשארתי עם המחשבה הזאת עד עכשיו.
אחרי האוכל, (גיליתי שלבד אני אוכלת מהר. לקח לי רק רבע שעה לסיים הכל...) הלכתי לבקר חברה שלי. שמתי לב שהיא כל הזמן עומדת, כשבצד היו 4 כיסאות ריקים. אז שאלתי אותה למה היא לא יושבת, וכל הכיסאות עומדות סתם...
ואז היא צחקה עלי חצי שעה שאמרתי כיסאות עומדות, ולא, כיסאות עומדים. משום מה זה נראה לי מאוד הגיוני לדבר על כיסאות בלשון נקבה. זה בטח בגלל שאני נמצאת עם רוסים כל הזמן. אני מתחילה להיות מושפעת.
| |
פעם, כשהייתי רוצה לכתוב פוסט חדש, הייתי נכנסת לחדר שלי, פותחת את המחשב וכותבת פוסט חדש.
היום, בשביל לכתוב פוסט אני צריכה לעבור סידרה ארוכה של ויכוחים ומריבות, ואז כבר עובר לי החשק בכלל. ):
ונראה לי שרזיתי. 3 אנשים שונים אמרו לי את זה היום, ובנוסף אתמול בהוניגמן גיליתי שאני יכולה ללבוש חצאיות בשתי מידות פחות ממה שהייתי רגילה, וגם זה היה קצת גדול. אז אפשר להגיד שסוף סוף קורה לי משהו טוב. (חוץ מהדבר המדהים שקרה לפני חצי שנה).
הוספתי לעצמי אוייבת אחת. מישהי עצבנית שפנתה אלי היום ובקשה לקבוע תור לרופא. ניסיתי להפנות אותה למרפאה, אבל זה רק עצבן אותה עוד יותר, והיא צעקה עלי שאני לא יודעת לקרוא. אז הפנתי אותה למזכירה.
האמת שגם המזכירה וגם המרפאה יכולים לקבוע תור, ההבדל הוא בסוג התור, וחבל מאוד שאין לי אפשרות לנחש לבד מה אנשים רוצים.
אחרי שעה בערך היא חזרה יחד עם המזכירה, יותר עצבנית מקודם, ואמרה לי משהו כמו, "את עם החיוך היפה שלך, את לא יודעת כלום". המזכירה שלחה אותה החוצה, למקום אחר, וסיפרה לי שהאישה הזאת התעקשה לגרור אותה עד אלי, כדי שגם היא תיראה את הטימטום בהתגלמותו, שזה אני. נו, לא חשוב.
עכשיו לחלק הפחות רע. לפני חודש, הייתי נעלבת מזה. היום, פשוט המשכתי הלאה כאילו זה לא קרה. גם בלי להתעצבן.
בתור היום הכי עמוס בשבוע, היה היום די ריק. וטוב שכך.
משהו שעלה לי תוך כדי כתיבה. אני חושבת שאני מאבדת את עצמי. פעם הייתי נחמדה לכולם, עכשיו אני נחמדה רק למי שקרוב אלי. וגם זה לא תמיד. וזה לא אני. נראה לי, שאני צריכה להתחיל לחפש את עצמי. אם מישהו מוצא אותי, בבקשה תחזירו לי.
ועכשיו אני רעבה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
ג'יין...