http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92717"קחו את החיים בקלות - במילא לא תצאו מהם בחיים"heCopyright 2026 ג'יין.... All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92717http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92717&blogcode=14936245<div align="right" dir="rtl">נקראתי אל הדגל, בבהילות, ע"י כמה מהבלוגריות המוצלחות יותר לפי דעתי, באמירות מלחיצות ש"סוגרים את ישראבלוג!!!! חייבים לגבות...!!!!" אז קודם חשבתי שאלה סתם אמירות. אח"כ הבנתי שזה באמת קורה אבל עדיין לא חשבתי שזה כזה חשוב לבצע גיבוי. גם עברו שנים מאז ולא זכרתי בכלל את הפרטים האלה שבעזרתם אפשר להיכנס ולערוך את הבלוג. אז הם אמרו שאפשר לגבות גם בלי זה. "רק תקלידי את המספר". טוב. רק תזכירו לי מה זה היה...? עברנו כל כך הרבה שידרוגים, האנושות עברה כל כך הרבה שידרוגים, הפייסבוק, הוואטסאפ, האינסטגרם... פורומים שלמים נסגרו ונפתחו מחדש כקבוצות פייסבוק. האנונימיות הנפלאה שאהבנו להסתתר מאחוריה כבר לא רלוונטית. זה מה שהרג את חופש הביטוי שלי ברשת. לפני מספר שעות קיבלתי מאחת מהבלוגריות האהובות עלי קישור לבלוג שלי יחד עם הסבר מפורט איך לגבות אותו. היא אמרה שזה דחוף, אז נכנסתי לקישור וניסיתי לגבות בכל דרך אפשרית. ראיתי שיש כמה סקריפטים שאנשים כתבו, אבל משום מה כלום לא עובד בשבילי, ועדיין לא הצלחתי לבצע גיבוי כמו שצריך. מה שכן, התחלתי לקרוא את הבלוג מהסוף להתחלה, ואהבתי. את הכתיבה שלי, את התמונות, את</div>Mon, 25 Dec 2017 00:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (ג'יין...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92717&blogcode=14936245http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=92717&blog=14936245http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92717&blogcode=10338083<div align="right" dir="rtl">מכירים את הציור הזה עם הפרצופים, שבראשו כתוב "איך אני מרגיש עכשיו"? אז אני עכשיו הפרצוף העייף מבואס. היה לי אתמול יום די מעפן. נתתי סיכומים למישהו שלומד איתי. אני לא יוודעת מה לעשות עם כל הבני 40 + שלומדים איתי. מצד אחד לא יפה לא להביא להם סיכומים, כי הם אנשים מבוגרים והם מצלמים בחינם בעבודה שלהם (והם מצלמים גם לי), ובטח יש להם גם ילדים בגילי. מצד שני, הם סטודנטים לכל דבר ובסוף גם סטודנטים אחרים יבקשו ממני לקחת הביתה.... מצד שלישי, הם הרבה יותר אחראים (או לפחות נראים ככה) ואני מרגישה שאני יכולה לסמוך עליהם. לא רק בסיכומים, אלא בהכל. יש למשל אחד שהוא ממש בגיל של אבא שלי, והוא גם די מזכיר לי אותו. הוא כל הזמן דואג לי ושואל אם הכל בסדר. יש לו מין מנטרה קבועה שכל פעם שהוא מדבר איתי הוא אומר "אל תדאגי, יהיה בסדר". אני נראית כמו אחת שדואגת? אבל הוא ממש נחמד ותמיד יש על מה לדבר איתו. יש גם אחת שנראה לי שהיא לפחות בת 60. היא כזאת שברירית ורזה ואני תמיד פוחדת שיקרה לה משהו... והנה היום בבוקר היא סיפרה לי שהיא קיבלה מכה ברגל והתחילה לדמם... אבל היא לא הלכה להיבדק כי היא מיהרה ללימודים..... איזו</div>Fri, 26 Dec 2008 14:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (ג'יין...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92717&blogcode=10338083http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=92717&blog=10338083http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92717&blogcode=10316466<div align="right" dir="rtl">בהמשך לפוסט הקודם, היום התקשרו אלי מהמכינה לעיצוב ואדריכלות כדי לדעת אם אני נרשמת לקורס הקרוב. ואני אמרתי להם שלא. כי הבנתי שאני לא אוכל לשלב את הכל. ישעבודה, ויש מבחנים עוד מעט, וגם ככה זה נראה לי עמוס מאוד. ובכלל, אחרי שביקרתי שם בשבוע שעבר והבנתי מה בדיוק עושים שם, ראיתי שזהלא כל כך קרוב למה שחשבתי. אני חשבתי שזה יהיה משהו כמו פעמיים בשבוע לנסוע לשם וזהו. אבל בפועל מסתבר שיש המון עבודה בבית, מלא דברים להכין, שזה אגב מאוד הגיוני שיהיה... וככה הבנתי שאין לי זמן לזה כרגע. הכל הולך לפי סדר עדיפויות שאולי הוא קצת מעוות, אבל מה שהכי חשוב כרגע זה לסיים את מה שהתחלתי כבר, ושאני לקראת סיום שלו ממילא. או במילים אחרות, לא להפסיק את התואר סמסטר אחד לפני הסיום. בנוסף, כדאי למצוא מקור מימון נוסף כלשהו, כי מכינה יחד עם 5 שנים של תואר זו הוצאה כספית די גדולה, ולכן גם חשוב מאוד לעבוד. וכן, להתחיל לימודים בגיל 22 זה לא כזה נורא. יש הרבה אנשים שמתחילים בגיל הזה. אין לאן למהר וצריך לקחת הכל בקלות. בנוסף הבטיחו לי מהמכינה שיתקשרו אלי כשיפתחו קורסים שיכינו ללימודים של 2010. ועד אז? </div>Sun, 21 Dec 2008 12:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (ג'יין...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92717&blogcode=10316466http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=92717&blog=10316466http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92717&blogcode=10295164<div align="right" dir="rtl">איך קרה שהגעתי לגיל הכה מתקדם, 21 שנים, ואני עדיין לא יודעת מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדולה. אבל, כמו שאומרים, אני כבר גדולה, וצריך להחליט. (למרות שאני בדרך כלל שונאת להחליט דברים הרי גורל. תמיד עדיף, אם אפשר,לא להחליט בכלל...). מצד אחד, אני כבר השנה עומדת לסיים תואר במנהל עסקים- תחום מאוד רווחי ושכולם רוצים להיכנס אליו (למרות שבעקבות ההאטה הכלכלית הגלובלית כבר לא בטוח, אבל נעזוב את זה כרגע). עומדת להתחיל ממש עוד כמה ימים בעבודה מבטיחה, ואם הכל יסתדר אני אוכל להיות שם עד לפנסיה וזה יהיה לא רע בכלל. התחום הזה יחסית בסדר, לא כל כך משעמם אך עם זאת לא הכי מעניין בעולם. אני יודעת שאני אסתדר עם זה. מצד שני, כל חיי אהבתי ליצור דברים. בתור ילדה תמיד העדפתי חוגים של ציור ואמנות. תמיד אהבתי לעצב דברים ולהיות יצירתית. לכן לפני שנתיים הגעתי למסקנה שאני צריכה ללמוד אדריכלות. אבל זה לא קרה (המבחן המיאש של אונ' ת"א..) וכך הגעתי לאיפה שאני היום. בתחילתה של קריירה "מבטיחה" שלא בטוח עד כמה אני אוהב אותה. לאחר שנתיים שזה היה רדום, הרצון ללמוד אדריכלות שוב עלה. אני חושבת שאני מאוד אוהב לתכנן</div>Mon, 15 Dec 2008 16:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (ג'יין...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92717&blogcode=10295164http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=92717&blog=10295164http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92717&blogcode=10197838<div align="right" dir="rtl">דוקא עכשיו, בתקופה הזאת של המיתון העולמי, נתקלתי באתר המתימר להיות הכי מגניב ברשת. אולי יום אחד זה גם יצליח לו. בנתיים, הוא מציג פריטי אפנה מכל מיני רשתות בארץ, ומבקש מהגולשות (זה מיועד רק לבנות!!) לדרג אותם. כך אפשר לדעת מהם הפריטים הכי אופנתיים- אלה שמדורגים הכי גבוה, והפריטים שלעולם אסור להראות איתם מחוץ לבית, המדורגים בתחתית הרשימה. אותי אישית האתר הזה מאוד מגרה לצאת לשופינג אז החלטתי לעשות רשימה של כל הדברים שאכן הייתי קונה במקרה כזה, בתקווה שעריכת הרשימה תספיק ואני אפסיק להרגיש צורך גם ללכת לקנות.... נתחיל בפול אנד בר: 179 ש"ח 180 ש"ח 200 ש"ח 60 ש"ח 300 ש"ח 279 ש"ח ב- twenty four seven הייתי קונה רק דבר אחד: 150 ש"ח וגם בגריפ: <IMG style="WIDTH: 300px; HEIGHT: 300px" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/17/2</div>Thu, 20 Nov 2008 23:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (ג'יין...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92717&blogcode=10197838http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=92717&blog=10197838http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92717&blogcode=10160316<div align="right" dir="rtl">כן, מלא זמן לא כתבתי כלום... קמתי בבוקר, ואחרי ארוחה משביעה שכללה קורנפלקס עם חלב הלכנו להצביע. או נסענו, יותר נכון. בגלל שעברנו דירה לאחרונה הכתובת לא היתה מעודכנת בפנקס הבוחרים, אז נאלצנו לנסוע לקלפי קצת רחוק ממקום מגורינו. (טוב שנשארנו באותה עיר). כשהגענו לחניון הזעיר הסמוך לבית הספר בו מוקמו הקלפיות, התנפלו על רכבנו כמה בני נוער שניסו להביא לנו פתקים קטנים של ש"ס. אחרי כמה דקות הם הלכו, ואנחנו הבנו שחניה לא נוכל למצוא שם. החלטנו להשאיר את הרכב מחוץ לחניון, וללכת להצביע במשמרות, כשבכל פעם מישהו אחר נשאר ברכב ומודא שהכל טוב איתו. אני יצאתי ראשונה. אז כנראה כמו בכל מקום אחר בארץ, גם בעירנו היקרה ברגע שאתה מתקרב לכיוון הקלפי מתנפלים עליך ילדים עם פתקים קטנים כאלה, או חוברות הסברה או מה שלא יהיה. תכלס זה כסף טוב בשבילם, כי הם לא צריכים לעשות כלום, וזה יוצא ביום חופש, אז למה לא? וכן, גם אני בגילם עבדתי ביום הזה... שעות בתוך הקלפי.. והיה מה זה משעמםםםם.... לא חשוב, נחזור לענינינו. אז אחרי שעברתי בהצלחה את גל הילדים עם הפתקים,הגעתי לשלב הבא, בו צריך לגלות באיזה קלפי אתה אמור להצביע.</div>Tue, 11 Nov 2008 18:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (ג'יין...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92717&blogcode=10160316http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=92717&blog=10160316http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92717&blogcode=9589431<div align="right" dir="rtl">אלדד רגב ואודי גולדווסר מתים. אני חושבת שכולנו די ניחשנו את זה, למרות שעמוק בפנים קיווינושאנחנו טועים. הייתי מחוברת כל היום לאינטרנט, חדשות בזמן אמת. כשהודיעו שהתקבלו שתי גופות, עוד לפני שהתחיל תהליך הזיהוי, רציתי להאמין שזה לא באמת הם. רציתי להאמין שאהוד ואלדד האמיתיים עוד חיים, מוסתרים במקום כלשהו אחר. ואני חושבת שלקחתי את זה די קשה, כי הייתי ממש על סף דמעות כשהבנתי שזה כן הם, והם מתים. אחרי ההבנה הזאת הפסקתי לקרוא חדשות, פשוט מהחשש שזה כן יוביל לבכי בסופו של דבר. ערוץ 2 ממש עצבנו אותי עם הכותרות שלהם. "הבנים חזרו הביתה". מה הביתה?? איך הביתה? הםלא יחזרו יותר הביתה. אף פעם. סתם נסיון לתפור כותרת אופטימית לסיפור הכל כך עצוב הזה. אני מבינה שהכוונה כנראה לכך שהנה, הגופות חזרו לארץ, אבל מכאן ועד לכותרת הזאת? באופן כללי אני חושבת שהעסקה היתה שווה את זה. היה שווה להעביר כמה מחבלים מתים בשביל לקבל בחזרה את אודי ואלדד, אפילו שהם כבר לא חיים. לגבי המחבלים החיים שהוחזרו- לדעתי היו צריכים להרוג אותם לפני שהעבירו אותם לחיזבאללה. ועכשיו לשאלה המתבקשת- למה לא עשו את זה קודם? למה חיכינו</div>Wed, 16 Jul 2008 23:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (ג'יין...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92717&blogcode=9589431http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=92717&blog=9589431http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92717&blogcode=9383352<div align="right" dir="rtl">אני לא יודעת מה לעשות פשוט. בעוד 3 שעות יש לי מבחן ואני לא מסוגלת להביא את עצמי לשבת וללמוד אליו. אני בפירוש צריכה עוד לעבוד על החומר, אבל אני לא יכולה. יותר מידי דברים קרו בסוף השבוע הזה, והמשיכו גם לתחילתו. ידוע שאני אדם שלא אוהב בחירות. אני לא אוהבת לבחור ולא להחליט החלטות בעלות השלכה לטווח הרחוק. אלא אם כן אני יודעת בודאות שזה הכי טוב, או שאני מאוהבת ויודעת שאני רוצה להמשיך לחיות כל חיי עם אותו אדם (לנושא של חתונה). מלבד המקרים הנ"ל, אין לי שום יכולת או רצון לדעת ולבחור בדבר אחד אותו אני אמשיך לעשות במשך כל חיי. גם כשמדובר בבחירת מקצוע לחיים- תואר ומאוחר יותר עבודה בתחום, אני יודעת בודאות שאני לא אעסוק בזה כל חיי. אחרת ההחלטה כנראה לא היתה מגיעה כל כך מהר. אני יודעת שזה מה שמעניין אותי כרגע ושזה תחום שמאוד תורם, גם במישור הכלכלי, (וזה מה שאני צריכה כרגע), וגם במישור האישי- יעזור לי מאוד להתגבר על כל מיני חסרונות שאני רוצה לפתור. אבל בעתיד הרחוק אני רואה את עצמי עוסקת בתחומים אחרים בכלל. או שלא, אולי אני כן אמשיך בתחום הזה כל חיי. הנקודה היא שאני לא יכולה לומר כרגע בודאות מה יהי</div>Mon, 16 Jun 2008 14:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (ג'יין...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92717&blogcode=9383352http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=92717&blog=9383352http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92717&blogcode=9259126<div align="right" dir="rtl">לכו תסבירו לילד בן 9 שאתם לא באים לבקר אותו כי יש לכם מבחנים. "ג'יין, למה לא באת לבקר אותי אתמול, וגם לא היום?" הרי גם לו יש מבחנים. הוא כבר ילד גדול בכיתה ג' ויש לו הרבה מבחנים, והוא לומד לכל אחד מהם עשר דקות בדיוק וזה מספיק לו בשביל להוציא מאה, אז למה את צריכה ללמוד כמה ימים? הוא מסביר שהיום היה לו מבחן בתורה, וביום חמישי יש לו מבחן בלשון. ובכל זאת כשתבואי לבקר אותו יהיה לו הרבה זמן בשבילך. הוא אפילו יראה לך איך הוא שובר שיא נוסף במשחק מחשב שלו. או שאולי תרכיבי איתו ביחד עוד משפחה בסימס? אולי אפילו תעשי איתו שיעורי בית, או שתלמדי איתו למבחן בלשון? <SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FO</div>Tue, 27 May 2008 12:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (ג'יין...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92717&blogcode=9259126http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=92717&blog=9259126http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92717&blogcode=9237003<div align="right" dir="rtl">Everyday reminisce about the pastOf a love that we thought would lastHow we used to be when it was you and meHow did it all disappear so fastThere are days that I can't forgetThere are things that I now regretI was there for you when you were there for meAnd I was thinkin' we were setEvery night when I'm laying in my bedI hear your voice going round in my headThink of all the things I could have done andAll those things I could have saidI really will make it up to youI know now what I've got to doIt took time but now I've realised how much I'm missing you לא יודעת אם הרבה זוכרים, אבל היתה פעם להקה כזאת, ששרה את הקטע הזה כחלק משיר מאוד נוגע ללב. בעקרון, זה היה מאוד נוגע ללב אם היית ילדהבסביבות גיל12, מה שאני הייתי אז, באותה תקופה. הלב שלי (ושל עוד רבות) פשוט נשבר כשהם התפרקו, בדיוק ביום כיפור לפני 6 שנים. כמו שאתם בטח מנחשים, שכחתי מזה די מהר, והדיסקים (המקוריים!!) צברו הרבה אבק מאז. הזזתי אותם רק פעם אחת, כשעברתי דירה, והגיע הזמן למיין- איזה דיסקים לקחת איתי לחיים החדשים, ואיז</div>Fri, 23 May 2008 17:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (ג'יין...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92717&blogcode=9237003http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=92717&blog=9237003