| |
"קחו את החיים בקלות - במילא לא תצאו מהם בחיים" |
| 5/2006
מוגבלות הדיבור.
שכבתי שם, חצי מעולפת, כשברקע נשמעות הנסירות שלו, והמילים, "לא באנו לפה במטרה להכאיב לך", עדיין מהדהדות בתוך ראשי.
מוקדם יותר באותו ערב, נכנסתי לבנין דירות מפואר, בצפון תל אביב. במצב רוח אדיש. לא הייתי מודעת כלל, למה שעתיד היה להתרחש.
הוא ביקש ממני לשבת, על כיסא שמאוחר יותר הפך למיטה, עליה שכבתי בזמן שהוא ביצע בי את זממו. בעונג רב יש לציין.
הכאב היה מייסר. לא ראיתי דבר מלבד אותו חושך, שאדם רואה כשהוא עוצם את עיניו. גופי התפתל בייסורים. ביד אחת אחזתי בחזקה במסעד הכיסא, בעוד השניה חובקת את הבטן, למנוע מהבחילה הנוראה להתפרץ החוצה. רגלי בעטו באויר. הייתי נואשת.
ראשי נטה מידי פעם הצידה בטבעיות, כדי לחמוק ממקור הכאב, אך ידיו החזקות החזירו אותי תמיד למקום.
ואז, נגמר בי הכוח לסבול. ראיתי סביבי אור לבן, והבנתי, שאני מגיעה לעולם שכולו טוב.
הוא, שכלל לא היה מודע לכך, טרח לציין בפני שסיימנו. לחייך ולשאול בחביבות איך אני מרגישה. להציע לי קרח, כדי להקל על הכאב. בתוך תוכי ידעתי, שהוא בעצם אדם חביב מאוד.
ושרופאי שיניים הם עם שונה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
ג'יין...