| 4/2006
3 ימים של כיף- קטעים נבחרים.
שישי, נסענו לצפת הרחוקה והרומנטית. היה נחמד, עד שהגיע הלילה החשוך והקר, ואני נפלתי ממדרגות, וקיבלתי במתנה פצע מגעיל כזה בברך, שעד עכשיו עוד מדמם .
נציין לזכות את יניב, שהיה שם וטיפל בפצע בעדינות מדהימה.
שבת. אחרי תפילה ואוכל, ולפני שנת צהריים ארוכה, מצאנו זמן להתנדנד במרפסת, מול הנוף המהמם של הר מירון והר תבור. היו אלה כמה רגעים של שקט ושלווה מכל העירוניות שהבאנו איתנו. בצפת, כידוע, לא חסר שקט ושלווה. כל העיר מלאה באוירה של שלווה שכזאת, כאילו מנותקת מכל צרות העולם. רק עיר בפני עצמה, וזהו.
נתקלנו אפילו בלהקה של ציפורים, שעפו להם כאילו לפני רגע יצאו מאיזה פסטיבל שאנטי. בסטלנות אמיתית.
(רק במקום כמו צפת יש זמן לשים לב לציפורים).
ראשון. העברנו את הסטלנות מצפת, לעיר הקודש טבריה. כמובן לאחר התלבטות קטנה, שהרי אמרו שבטבריה יהיה גשם, ובתור סטלנים אנחנו לא יכולים לטייל במזג אויר שכזה. בסופו של דבר הגענו לטבריה, ואת פנינו קיבלה שמש אביבית חמימה. (איפה הגשם שהבטיחו???).
פתחנו את טיולינו הקט ב(מיני)מדרחוב של טבריה, המתחבר ישר למרינה. שכרנו לנו סירת מנוע חמודה, וקרענו את הכינרת,
במשך חצי שעה.
היה הכי כיף בעולם. (חוץ מהדברים הכתומים המזעזעים שהיינו צריכים ללבוש).
להרגיש את הבריזה ממש, לנהוג בלי חוקי תנועה, וכל המים האלה מסביב.
ותחושה שזה רק שנינו לבד בעולם הזה, שקוראים לו סירת מנוע והוא משייט לו.
אחרי זה, כמובן, חיפשנו לנו אוכל. כי אין טיול סטלני אמיתי בלי עצירה באיזו מסעדה, לפחות פעם אחת. והאמת, היתה שם רק מסעדה אחת שענתה על כל הצרכים שלנו. (גם כשרה, גם לפסח, גם בלי קטניות, והכי חשוב- שמגישים בה בשר). אני לא זוכרת את השם שלה, וחבל, כי זו הזדמנות לעשות פרסומת. מסעדה עם בשרים על האש, משהו טוב. ואני לא אומרת את זה על כל בשר.
כשסיימנו לאכול, חזרנו לטיילת החמדמדה, שם שאלו אותנו שוב אם בא לנו לשכור סירת מנוע. היינו כבר בבוקר, יא דביל. קטע מצחיק.
אחרי טיול ארוך יחסית לטיילת כה קטנה, עזבנו את עיר הקודש טבריה בדמעות, וחזרנו לנו לאיזור הבטוח והמוגן שלנו, במרכז. (4 שעות נסיעה באגד. טוב שהעברנו את הזמן בלהשתגע ולצלם אחד את השני. וכן, גם קצת בשינה, כיאה לסטלנים אמיתיים).
ולסיום, ברצוני להקדיש את הפוסט הקצרצר הזה, למתוק מכולם.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
ג'יין...