לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 


"קחו את החיים בקלות - במילא לא תצאו מהם בחיים"
Avatarכינוי:  ג'יין...

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2005

חורף.


תמיד בתקופה הזאת של השנה, כששואלים אותי למה אני מדוכאת אני אומרת שזה בגלל החורף. אין דבר יותר מדכא משמיים אפורים בלי שמש, גשם ועננים.
או שלא.
כשאדם מדוכא, נראה לו שהכי כיף בעולם זה להישאר בבית, לבד, רצוי מתחת לפוך. להתנתק מכל שאר העולם.
את היציאה מהדיכאונות של השנתיים האחרונות אני חייבת למישהי שהיתה חברה שלי אז. לא סיפרתי לה את הסיבות האמיתיות לדיכאון, אבל אני לא בטוחה שהיא לא ניחשה לבד. בכולופן, בלי לשאול יותר מידי שאלות, היא היתה גוררת אותי החוצה מהבית כל הזמן. לכל מקום אפשרי. לקניונים, לסרטים, לימי הולדת, או אפילו סתם לסניף. העיקר לצאת החוצה. היא היתה האדם היחיד שקלט את המצב הזה שלי וניסה לעזור לי. ובסוף הצליח לה.
אז תרופה אחת לדיכאון זה להיות הרבה מחוץ לבית ועם אנשים.

חברה שלי בעצמה היתה במצב כזה ויצאה ממנו עוד לפני, ו"אין חכם כבעל ניסיון".
היא יצאה מזה כשניסתה לשמח מישהו אחר. אותי.
היה חורף והיה לי יומולדת, והיא ארגנה לי מסיבת הפתעה כדי לשמח אותי, וככה היא יצאה מזה.
אז תרופה נוספת לדיכאון זה לשמח מישהו אחר.

תמיד חשבתי שהתרופה הכי טובה זו אהבה. כשיש לך אהבה אתה לא מדוכא. זה נראה כל כך טבעי ופשוט. אבל זה לא ככה.
אהבה היא לא תרופה לדיכאון.

אפשר לרפא את הדיכאון באופן שטחי. אתה הופך לאדם מאושר זמנית, ואתה בטוח שיצאת מזה, עד שזה חוזר אחרי כמה שעות. נכון שהרבה חושבים שאנשים מדוכאים רק צריכים חיבוק? הרי הם נראים כל כך מאושרים אחרי זה. הבעיה היא שאחרי ה'אחרי זה' הדיכאון חוזר.
חיבוק מביע תמיכה, 'יש מישהו בעולם שאכפת לו ממני'. זה לא עוזר לדיכאון לעבור.
מגע הוא לא תרופה טובה לדיכאון.

לפי חלק מהפסיכולוגים, "אנשים מדוכאים צריכים להוציא את זה". דיבור על הגורם לדיכאון, מישהו שנמצא שם ומקשיב לך, זה מה שיגרום למדוכא להרגיש יותר טוב. האמת שיישמתי את זה כמה פעמים, אבל לא במצבים של דיכאון. יותר במצבים של עצב רגיל. ולמרות שניסיתי, כרגע אני לא מצליחה לדבר על זה. אני לא יכולה להצביע על סיבה אחת מדוייקת שבגללה הכל. אז איך אני אדבר על זה?
בקיצור, זאת אולי שיטה טובה, אבל לא פועלת עלי.

יש תרופות לדיכאון, תרופות פיזיות ממש, כדורים, ודברים כאלה. לא נראה לי שהדיכאון שלי עד כדי כך חמור.

אני רק רוצה שהחורף המגעיל הזה יגמר כבר, השמש תחזור וכולנו נלך לים.
אבל עד אז, פסימיות רולז.
נכתב על ידי ג'יין... , 21/12/2005 17:17   בקטגוריות פסימי  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



7,525
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לג'יין... אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ג'יין... ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)