| |
"קחו את החיים בקלות - במילא לא תצאו מהם בחיים" |
| 7/2005
חשבתי שזה היה יכול להיות רעיון טוב, אז לקחתי את אבאמא ונסענו. אני נהגתי. אז דבר ראשון גיליתי, שלאבא ולאמא יש דרכים שונות להגיע למקומות. כשאבא אמר לי שמאלה, אמא חשבה שדוקא ימינה יהיה עדיף. וכשאבא חשב על ישר, אמא רצתה שמאלה. הם אף פעם לא סגורים על עצמם. רבים גם על הדברים הקטנים ביותר. מתווכחים על פניות, אפילו שכבר עברתי את הצומת מזמן, וזה לא באמת חשוב. התחלתי לחשוב שהם נהנים מזה. בסוף הגענו. שלחתי אותם להסתובב בשופינג. אני הלכתי לבקר חברים וותיקים ממקום שעבדתי בו פעם, ובאותה הזדמנות גם להחזיר להם את המדים. תמיד כיף לפגוש חברים ותיקים. היה מאוד נחמד. הכל נשאר בדיוק כמו שהיה לפני שעזבתי. אני חושבת שאני אבוא לבקר אותם שוב גם מחר. יחד עם עוד חברה שלי. היחידה שנשארה כאן. כולם נמצאות בסמינריונים של שירות לאומי. ): אני מניחה שככה זה יהיה גם שנה הבאה. אני אשאר פה. לבד לבד. ויהיה לי מאוד עצוב. אני אבכה. זה לא יעזור, כי כולם כבר יהיו רחוק רחוק מכאן... אני אתגעגע. ואני בטח אחזור להיות בדיכאון... רק שהפעם, לא יהיה מי שיוציא אותי מזה בכוח. איזה מחשבות פסימיות... חח אבל נכונות... עצוב כמה שזה נכון. לא תמיד יהיה איתי מישהו... והיום ראיתי את זה ממש טוב. האמת, שכבר ממזמן הייתי צריכה להבין שתקופות טובות זה דבר שחולף.
בכולופן, אני רוצה שכבר יגמר לי המלווה... מעבר למריבות המטופשות האלה של אבא ואמא, אמא חושבת שהיא המורה החדשה לי לנהיגה...
"כתום! עוצרים! תעצרי!"
או דהה, אני סתם מאיטה, לא היתה לי שום כוונה לעצור.
"תיזהרי מהאיש ההוא, הוא עלול לחצות בדיוק כשלך יהיה ירוק"
אמא, אני מאמינה שכשלי יש ירוק להולכי רגל יש אדום. ונראה לי שהם לא עוברים באדום. אני טועה? אהה, אולי הם רוצים להתאבד בדיוק מתחת לגלגלים של האוטו שלך?? (דוקא רעיון לא רע), טוב, אז להבא אני אשאל אותם לפני שאני מתחילה לנסוע.
אני חושבת שסיימתי עם הנהיגה לשלושת החודשים הבאים.
וסיימתי עם העולם.
הערב הזה בהחלט הספיק לי.
ואם אתם כבר מגיבים, קחו בחשבון שאני אתעלם מכל תגובה שתתחיל בסגנון של "אל תדאגי זה יעבור" או "יהיה טוב" וכאלה. אז תשתדלו להימנע.
עכשיו תסלחו לי, אני אלך לבכות באיזו פינה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
ג'יין...