learn from yesterday, live for today, hope for tommorow

מה נשאר לי כבר,

הקירות סוגרים עליי

תחושת ריקנות שכזו

מה שווה כל היופי

אם אין בי שום דבר שימלא אותי

אפילו העצב כבר לא תופס מקום

הדיכאון שהיה למנת חלקי הקטנה

פינת השקט שלי,

אפילו הוא עזב אותי והשאיר במקומו חלל.

איזה שיממון..

פשוט כלום.

גם היום, אינני יכולה להרגיש דבר.

אני שומעת הכל, ומקשיבה,

אבל שום דבר לא מצליח לגעת בי

אולי התסכול בסוף ימלא אותי,

ואז אני אהפוך למרירה ומתוסכלת. 

הריקנות כזו מכאיבה,

הכל חלול...

לפעמים אני מצטערת שלקחו לי את הזכות לבחור..

אני עומדת על הסף, עוד שניה הכל בטח יחזור,

הכל יתפרץ כמו סופת חול שתמלא את הריקנות שבתוכי,

שתצליח לגעת בתהומות ליבי

שתגרום לי ליפול,

ליפול לתוך החושך

לגעת ברצפה כמו פעם,

להסתכל למעלה ולא לראות כלום...

לשלוח יד ולנסות לתפוס בקירות חלקים.

מי שלא ראה את החושך הזה

לא יחווה את האור.

אפריל.