חיים, נו

עברו יומיים. עכשיו לפני 48 שעות עוד פחדתי על החיים שלי
ושל בת דודה שלי. עוד ראיתי הסוף.

עברו יומיים מאז שכמעט מתתי. אתמול הייתה יכולה להיות ההלוויה שלי. זה
היה יכול כבר להיות גמור.

אני מחכה. אני מחכה שזה יתחיל. איזה חדוות חיים מחודשת. הסתכלות
מחודשת על החיים. איזה חיים רק פעם אחת. אני מחכה שזה יתחיל. איזה רצון נועז לחיות
ולעשות המון דברים שתמיד רציתי ועוד לא עשיתי בגלל עבודה, לימודים, חברות, דרמות.
אבל זה עוד לא קרה.

בינתיים רק הכאב דופק במקום הלב שלי. ואין מילים להסביר את הקושי,
מלבד שקשה לי. קשה לי הרעש, קשים לי האנשים, קשה לי החמצן, שורף לי הראש.

במקום זה עכשיו מתחיל הלבד. יומיים לא יצאו לי מהחדר האנשים. מהרגע
שיצאתי משטיפת הכלים של המסעדה. שם ראיתי שם שמעתי הכל. הכל שקרה מולי. אנשים רצו ביחד כאילו היו להקת ציפורים. שם העברתי
ארבעים דקות בצפייה למות. עד שתפסו אותם. עד שהודיעו שתפסו אותם ואפשר היה להפסיק
לחכות למות. החיים פתאום חזרו בחזרה. יצאתי מהדלת ממנה נכנסתי. מד"א הגיעו
לקחת את נפגעי החרדה שסעדתי שם. את זו שהחבאתי מתחת לכיור, כדי שישמעו את הבכי שלה
כמה שפחות, כדי שהם לא ישמעו ויבואו להרוג אותי.

מתחיל הלבד. נראה לי שככה הייתה מרגישה השבעה שלי. בהתחלה כולם באים.
ומביאים הרבה אוכל ומתעקשים להכניס לי מזון. ואמרות כאלה שצריך לדבר על זה, כדי
שזה לא יבוא לי פתאום עוד עשרים שנה. אבל הפלאשבקים התחילו כבר באותו הלילה. לא
צריך לחכות כל כך הרבה זמן בשבילם. וגם לא לפחד מהחושך.

אחרי כמה זמן הם מפסיקים לבוא. או שלא. בעצם הם ממשיכים אבל אני כבר
לא פותחת את הדלת. ובכל זאת נעלבת ממי שלא מתקשרת או לא רוצה לבוא, למרות שאין לי
כוח לראות אותן או אותם, ואם היו מתקשרים לא הייתי עונה. למרות זאת אני עדיין
נעלבת כי אני לבד. ולא ברור לי איך אני לבד. איך זה יכול להיות. הרי אמורה להיות
לי איזה חדוות חיים מחודשת. ובכל זאת אני מרגישה רק רק הצפה, הצפה של חומר שאינני
יודעת להעיד על טיבו.

אולי זה החומר של הבקבוקים ממתחת לכיור. כן, אחרי שדחפתי את ההיא מתחת
לכיור הבנתי פתאום שהיא נמצאת במקום הכי בטוח. בנישה שבין הקירות. ובת דודה שלי
לא. אז ניסיתי להוציא את כל מה שהיה מתחת לכיור השני, והיה שם גם ארגז עם המון בקבוקים
מלאים בנוזל. וכשהוצאתי אותם אחת הנשים אמרה לי שהיא חושבת שזה מריח דליק. ופתאום
הבנתי. כשהם יבואו גם מי שלא תמות מהירי תשרף מהגז שבתוך הבקבוקים.

אז אמרתי לבת דודה שלי שכשאני אומרת לה היא צריכה להשתתח על הרצפה. פנים
למטה. כשהם יבואו אני אשכב עליה. היא תתכסה בדם שלי. הם יחשבו שהיא כבר מתה גם.