כן, מהכותרת ניתן להבין שהיום לא בכיתי...אתמול בכיתי שלוש פעמים. והכל בדומה לשלושה חודשים האחרונים.

לא יודעת למה, אולי בגלל החיבוק שלו. או אולי בגלל שהמתוקה הזאת יושבת לידי, או אולי כי אני בקשר עם מישהי שאני כ"כ אוהבת וכ"כ חשובה לי.

אולי כי אני מתמידה בחדר כושר, וממש השתפרתי.

אולי כי אני מצליחה להתעלם ולהתעלות על עצמי אפילו שקשה לי.

אולי כי סבתא שם יותר מתמיד.

אולי כי העניינים בבית רגועים יותר.

יש את הדברים שמציקים לי, שגורמים לי לבכות.

הוא במובן מסויים, אפילו שזכותו ואפילו שהוא יצא לא בסדר כמה פעמים בסך הכל הוא בסדר.

אבל היא.

בת זונה. אני שונאת אותה. היא נדבקת, מפתה, מיתממת, משתתקת. איך יכולתי לסמוך עליה?

ואז כשהיא נדבקת אליו אני מתמוטטת כי אין לי אנרגיות יותר לזה.

לא לבחילות, לא להקאות, לא לדמעות.

לא לייסורים הנוראיים שהייתי בוחרת להרגיש. וזה לא תלוי בי.

כלום לא תלוי בי.

אנשים זה דבר דינאמי. יש להם את הבחירות שלהם והמעשים שלהם. ולי אין שליטה על זה.

השליטה היחידה שיש לי היא להשלים עם המצב. גם אם זה שנעלמת חבר'ה.

רע לי. מזה אני מנסה לצמוח.

היום הרגשתי חיה, הרבה זמן לא הרגשתי ככה.