מתרסק כמו מטאור על אוזון טעון

הודף לאחור, משתק מקור

המכה צפויה, והכאב חד- אפילו שידעתי

ההכרה הייתה מאז ומתמיד

אך ריחפה לה מחוץ בועת סבון הזויה

אך איך יכולתי להאמין

איך, אלוהי הטבע

איך, אלוהי הרוח

איך יכולתי לחשוב שיקץ הגעגוע

מדוע קיוויתי שאתעטף עוד בחום-

למען מה נפשי התרוצצה כסהרורית בין האמת לדמדום?

הרי ידעתי כי תניב מאום

בטוח אתה כי קיבלתי רצוני

אך לא לנשיקה רק כמהתי

תרתי וחיפשתי אחרי הרגש בלבך, לאהבה שלך השתוקקתי

והתשוקה גברה בליל ויום וחלומות לשלווה הופרכו

ואוטם שברני, והתעלמות קרעני

ודמעות מלוחות נשפכו