אנקדוטות בלשניות על עברית ישראלית

רוב מה שאני עושה בימים אלה קשור למחקר בלשני. שזה מדהים עבורי. קְלֵטוּ כמה: מה אני קורא בשירותים? ספר בלשנות פופולרית.

The Languages of the World של Katzner שקנתה לי אודיר. יש לי המון ביקורת עליו, הוא מוכוון אנגלית וקורא לשפות בשמות המשפילים והלא מעודכנים (הוטנטוט, בושמנית וכד') במקום בשמות שהדוברים קוראים להן, ומדרג את חשיבות השפות בהתאם למצבן הכלכלי: קודם כול שפות הודו-אירופיות ובראשן אנגלית, האפריקאיות אחרונות. אה, ויש גם כמה שפות שמובאות כקוריוז. כך, אפשר לצפות מאילו שפות הוא יתעלם לחלוטין. וחבל מאוד. וגם המון אי דיוקים בתיאור השפות. בכל אופן:

משהו מגניב שיש בו (ולא מספיק, אבל מספיק לפוסט) זה מילים באנגלית שמוצאן בשפות השונות. כיוון שאני לא מכיר רשימה מסודרת שקיימת על מילים שהגיעו לעברית ישראלית משפות אקזוטיות (כלומר לא שפות ההשפעה העיקריות: אנגלית, ערבית, ארמית, רוסית), אספתי מתוך הספר את המילים שנכנסו גם לעברית (הכנסתי בכל זאת גם מילים מפתיעות משפות ההשפעה העיקריות). נכון, לגבי חלק מהמילים המקור לא מפתיע, אבל בכל זאת נחמד.

טהיטית:    טאטוּ

טונגן:    טאבוּ (האיסור החברתי)

הוואית:    אָלוהה (="אהבה") [אולי רק אני אומר את זה]

אינואיטית ("אסקימו"):    איגלו (="בית"), קייאק (="סירה")

צ'רוקי/ג'לאגי:    סקויה (על שם בחור צ'רוקי)

מוהוק:    מוהוק / מוהיקני (התספורת והאינדיאני)

נאוואטל:    שוקולד, קקאו, אבוקדו (="אשך"), קויוט, אוצלוט

גוארני:    פטוניה, יגואר, טוקן

קצ'ואה:    לאמה, פומה, קונדור, כינין, קוקה, קינואה

איי-ויי (Ewe):    וודו

אבנקית:    שמאן

טטרית:    טרטר (לא בטוח)

גאלית:    סלוגן, ויסקי

הולנדית:    דֶק, יאכטה, ברנדי, קוּקי, ופל, קולסלו, סנטה קלאוס

איסלנדית:    גייזר

שבדית:    טונגסטן (="אבן כבדה")

הונגרית:    פפריקה, גולש

יוונית:    אנטי- , -פוביה

רוסית:    טונדרה

טורקית:    יוגורט, קוויאר, שישליק-קבב, טוליפ (="טורבן"), טאבו (רישום הקרקע)

ערבית:    אלגברה (="חיבור"), אלכוהול (="תמצית"), אלכימיה (="[האמנות] הכֶּמית", כלומר מהארץ השחורה, מצרים), אלקלי (="קָלִי", יענו טוסט, משהו שרוף), אלפלפה (אל-פספסה="חציר"), אלבטרוס (אל-רטאס="צוללן"), הרמון, ג'ירפה (זראפה="מקוּבצת", כי זה כמו גמל+נמר), כותנה, מגזין (מ"מחסן"), ארסנל (דאר-אס-סנאעה="בית מסחר"), סירופ (שרבּ="שתייה"), ארטישוק (ארדי-שאווכּי="אדמתי-קוצני")

פרסית:    שָל, פיג'מה, חאקי, קיוסק, לילך, יסמין, קרוון, בזאר, שחמט, דרויש

סנסקריט:    קארמה, מנטרה

הינדי:    צ'אטני, בנדנה

טמילית:    קארי

סינית:    תה, טייפון, קומקואט ("תפוז סיני")

יפנית:    סושי, גיישה, קימונו, ג'וג'יטסו, סמוראי, חרקירי, קמיקזה

מלאית:    במבוק, אָמוֹק, אורנג-אוטן (="איש-יער")

* פוסט זה התפרסם גם בבלוג האישי שלי. עם המנויים הכפולים הסליחה. ותודה.

הפעם זה גם סיפור חמוד וגם עניין בלשני, אז אני מפרסם אותו במקביל גם בבלוג האישי שלי.

משפחת שפות אחות של השפות השמיות היא בֶּרְבֶּר. השפות הבֶרבֶריות (לינק, המונח הפוליטיקלי קורקט הוא טָמָזִירְט) מדוברות בצפון מערב אפריקה, בעיקר במרוקו ואלג'יר כמדומני. מה שהכי מעניין בעיניי בשפות האלה הוא שיש להם רק 3 תנועות, והם משתמשים בהן מעט, ומסתדרים מצוין עם לדבר בעיקר בעיצורים. יש השערות בלשניות-היסטוריות שהשפות השמיות התפצלו מהשפה הטאמאזירית המקורית (פרוטו-בֶרבֶר), ושזה המקור לכתב העיצורי שלנו, שבו בעברית ובערבית כותבים בעיקר את העיצורים (בכתיב חסר), ורוב התנועות נכתבות מתחת ומעל השורה, כתוספת לא הכרחית. בשפות הטאמאזיריות כותבים את התנועות כשהן קיימות, אבל לרוב לא כותבים אותן כי הן פשוט לא שם.

מה עושים בלי תנועות? משתמשים בעיצורים גרעיניים. עיצור גרעיני זה עיצור שיכול לשמש הברה בפני עצמו. זה קיים גם בשפה שלנו במעט ביטויי שימוש כמו "פסססט!" (pst - בוא הנה, שים לב), "ששש!" (sh - שיהיה פה שקט), "צק צק צק" (ts בשאיבה - לא מנומס, אוי ואבוי). בביטויים האלה אחד הצלילים משמש גרעין, במקום תנועה. למשל ב"פסססט" אפשר לראות שה-ס' נכתבת כמה פעמים, כדי לסמל צליל ארוך. הסיבה שהצליל s ארוך, זה שהוא משמש גרעין ההברה pst. הוא יושב במקום של תנועה, כמו ב"פת" pat או "פות" pot.

זה אולי נשמע לכם כמו תופעה נידחת, אבל למעשה שפת תָאשְלְחִיית (לינק) מהמשפחה הטאמאזירית, שמדברים בדרום מרוקו, נשמעת בדיוק כמו החיקוי הסטריאוטיפי לישראלי מרוקאי. קחו לדוגמה את המשפט הבא, שבטח נאמר תדירות בשוקי מרקש ואגאדיר: "בכמה אתה מוכר את הדבש הזה?", נשמע ככה: "?Mnšk at tzznzt tammnt ann".

לפני כמה ימים הלכתי עם ונוס-הבן ברחוב ומשפט שמישהי שחלפה על פנינו אמרה לחבר שלה שהלך איתה - נחקק באוזניי. החבר שלה אמר לה "אני חושב שלא", והיא ענתה לו: "אני חושבת שכן". אבל תוך כדי הליכה, בדיבור ישראלי חפוז, ספונטני ומקסים, היא אמרה את זה ככה:

נְחְשְבְתְשְכֵּן   

אם לנסות לכתוב את זה בכתיב פונטי פחות או יותר, שמבהיר שיש שם רק תנועה אחת:

ng x sh v t sh k e n

(ng זה הצליל האַפּי-אחורי במילה "בנק", תגידו "ממממ" ובזמן שאתם ממשיכים את הצליל תפתחו את הפה; x זה הצליל ח').

חזרתי אחריה כמה וכמה פעמים בעצמי, ונוס-הבן לא ההבין מה אני ממלמל שם, ופשוט נשביתי בקסם. נראה לי שיש צלילים בעברית ישראלית שיכולים לשמש עיצור גרעיני בעת הצורך. אולי sh, ng ו-v (נ', ש' ו-ב' במקרה הזה)? כדי לדעת איזה עיצורים ברצף המקסים הזה משמשים גרעינים (אני רוצה לשמש פיסטוק חלבי!) צריך לחלק את המבּע הזה להברות. איך הייתם מחלקים אותו?

אולי ככה? ng x . sh v . t sh . k e n (נקודה מפרידה בין הברות). למי שלא בקיא בפונולוגיה, אפשר לדעת את החלוקה להברות במילים רגילות כשאומרים אותן לאט, להדגשה, כמו "מ-ה-מם!".