http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90303איך נשמעת השפה סביבנו? מקרים מעניינים בבלשנות ישראלית: המתח שבין "השפה התקינה" לבין התפתחותה הטבעית, תהליכים שמתרחשים בישראלית הדבורה בימים אלה. Modern Israeli Hebrew Linguistics: Interesting cases and current processes, standard vs.colloquial and moheCopyright 2019 אילן, בלשן. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90303http://f.nanafiles.co.il/upload/32005/IsraBlog/90303/misc/1765468.jpeghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90303&blogcode=9093996<div align="right" dir="rtl">בתהליך שקרוי אנקליטיזציה, ושבמילה יותר עברית אולי אפשר לקרוא לו היתמְכוּת, מילת השאלה "מה"פעמים רבות אינה נושאת טעם (או לפחות לא טעם ראשי) ולכן נדבקת למילה שאחריה מבחינה פונולוגית, כלומר מבחינת ההגייה. כך היא מאבדת את מעמדה כמילה (פונולוגית) והופכת ל"נתמך", יענו clitic, ולמעשה מילת השאֵלה הפכה לתחילית שאלה (כלומר מוספית שבאה לפני המילה שהיא נדבקת אליה). נדמה לי שזה קורה בעיקר כשהיא באה לפני שמות עצם ("מה המצב?") או מילות יחס, ופחות לפני פעלים (כמו "מה רצית להגיד?"). כמובן שבגלל שהכתב שלנו יותר שמרני מהדיבור, הוא לא משקף את ההיתמכות של "מה", ולכן היא נכתבת עדיין כמילה נפרדת. אבל את התופעה אפשר לראות יפה גם בכתב בקהילות בעלות כתב יותר מתירני. בימינו - פקצית: ממצב (מה המצב), מניינים (מה העניינים), משלומך (מה שלומך) ועוד ועוד. בעברית מקראית - ישעיהו ג 15: מַלָּכֶם (מַּה־לָּכֶם) תְּדַכְּאוּ עַמִּי, וּפְנֵי עֲנִיִּים תִּטְחָנוּ; נְאֻם־אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת.</div>Tue, 29 Apr 2008 16:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (אילן, בלשן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90303&blogcode=9093996http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=90303&blog=9093996http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90303&blogcode=8894251<div align="right" dir="rtl">רוב מה שאני עושה בימים אלה קשור למחקר בלשני. שזה מדהים עבורי. קְלֵטוּ כמה: מה אני קורא בשירותים? ספר בלשנות פופולרית. The Languages of the World של Katzner שקנתה לי אודיר. יש לי המון ביקורת עליו, הוא מוכוון אנגלית וקורא לשפות בשמות המשפילים והלא מעודכנים (הוטנטוט, בושמנית וכד') במקום בשמות שהדוברים קוראים להן,ומדרג את חשיבות השפות בהתאם למצבן הכלכלי: קודם כול שפות הודו-אירופיות ובראשן אנגלית, האפריקאיות אחרונות. אה, ויש גם כמה שפות שמובאות כקוריוז. כך, אפשר לצפות מאילו שפות הוא יתעלם לחלוטין. וחבל מאוד. וגם המון אי דיוקים בתיאור השפות. בכל אופן: משהו מגניב שיש בו (ולא מספיק, אבל מספיק לפוסט) זה מילים באנגלית שמוצאן בשפות השונות. כיוון שאני לא מכיר רשימה מסודרת שקיימת על מילים שהגיעו לעברית ישראלית משפות אקזוטיות (כלומר לא שפות ההשפעה העיקריות: אנגלית, ערבית, ארמית, רוסית), אספתי מתוך הספר את המילים שנכנסו גם לעברית (הכנסתי בכל זאת גם מילים מפתיעות משפות ההשפעה העיקריות). נכון, לגבי חלק מהמילים המקור לא מפתיע, אבל בכל זאת נחמד. טהיטית: טאטוּ טונגן: טאבוּ (האיסור החברתי) הוואי</div>Fri, 28 Mar 2008 13:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (אילן, בלשן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90303&blogcode=8894251http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=90303&blog=8894251http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90303&blogcode=6982112<div align="right" dir="rtl">הנה מאפיין דקדוקי שבטח לא שמעתם עליו. יש שפות שבהן יש רכיב דקדוקי (מורפולוגי או תחבירי) שנצמד למילה ואומר אם היא טובה או רעה. אם הרכיב הזה (מורפמה) נצמד לשם עצם, הוא מגדיר אם זה דבר מועיל או מזיק. אם המורפמה הזאת נדבקת לפועל,היא מעידה שהפעולה הזאת מועילה (benefactive), כלומר לטובתו של מי שמושפע מהפעולה, או מזיקה (malfactive), כלומר לרעתו של המושפע מהפעולה. באמהרית, למשל,יש זוג סיומותשמתחברות לפעלים ומעידות על אופי הפעולה. זה חוסך לפעמים משפטים שלמים. לדוגמה, אם אני רוצה לומר שהלכתי ברחוב ופתאום שוטרים הגיעו אליי, אני יכול לצרף לפועל "הגיעו" -מֶט'וּ - את סיומת היתרון "אליי-לטובתי" - מֶט'וּלִי , ואז הכוונה כנראה תהיה שהשוטרים באו לעזור לי כי הייתי בצרה; או את סיומת החיסרון "אליי-לרעתי" - מֶט'וּבִּי , ואז הכוונה שהשוטרים באו נגדי, כנראה לעצור אותי. בגדול, העיצור ל מסמן פעולות טובות, והעיצור בּ מסמן פעולות רעות. כמה נוח, לא? אם ננסה לעשות את זה בעברית, זה ייצא משהו כמו: "... והגיעו לי שוטרים" (שזה טוב!), לעומת "... והגיעו בי שוטרים" (שזה רע). גם בשפה שמית-אתיופית אחרת, צֶ'חָה, התופעה</div>Mon, 16 Jul 2007 17:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (אילן, בלשן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90303&blogcode=6982112http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=90303&blog=6982112http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90303&blogcode=6927547<div align="right" dir="rtl"> [סליחה למי שכבר קרא על זה בבלוג האישי שלי] הידעתם? המילים העתיקות ביותר בעברית שלנו הן "תרנגול", "אדריכל", "היכל", ו"עדן". הן עשו דרך ארוכה משנת 4,500 לפני הספירה עד היום - 6,500 שנה! - משומרית, דרך אכדית וארמית, אל העברית (וחלקן גם לערבית). מילה בשומרית: דָאר - לוּ - גָאל (או שמא תאר - לו-גאל?) משמעות כל חלק:עוף - איש - גדול משמעות מילולית: 'עוף המלך' מילה בעברית: תרנגול מילה בשומרית: הַאי - גָאל משמעות כל חלק:בית - גדול משמעות מילולית: 'הבית הגדול', ארמון מילה בעברית: היכל מילה בשומרית:אַרְד - הַאי - גָאל משמעות כל חלק:יורד -בית - גדול משמעות מילולית: 'עבד ההיכל' מילה בעברית: אדריכל אטימולוגיה: האדריכלים של שומר לא היו מתכנני הבניין, כי אם העבדים שנלקחו לבנות את הארמונות. מילה בשומרית: אֶדְנוּ משמעות כל חלק:ערבה, כלומר מדבר מילה בעברית:עדן</div>Mon, 09 Jul 2007 18:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (אילן, בלשן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90303&blogcode=6927547http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=90303&blog=6927547http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90303&blogcode=5697601<div align="right" dir="rtl">מסתבר שבאנגלית יש משמעות אחרת לקוועץ' (קוועטש בכתיב יידי, קווץ', קבץ', ווטאבר) מאשר זו המקובלת בעברית שלנו. זה שם-תואר לבנאדם שכל הזמן לא מרוצה/לא מסופק ומתלונן הרבה, ומזה נגזר גם הפועל to kvetch. המילה כבר נכנסה למילונים הרשמיים, כמו מרים-וובסטר.מעניין שלשתי השפות הגיעה המילה מיידיש, וקיבלה משמעויות שונות. אין ספק שהן קרובות, כלומר תחושה שלילית כלשהי של אדם, אבל שונות.ביידיש וגרמנית המשמעות המילולית של קוועטשן היא "ללחוץ, לסחוט, לצבוט", וביידיש היא כנראה (יש דובר יידיש באולם?) הושאלה למשמעות המטאפורית של "להתלונן הרבה", כמו לסחוט עד תומו את לימון התלונות (ואיתו את סבלנות המאזין). נראה שלאנגלית המילה המשמעות עברה מ"להתלונן הרבה" ל"להיות מישהו שמתלונן הרבה", כלומר התאפיינה מפועל ביטוי לפועל שמתאר את תכונת הביטוי הזה. לעומתה, בעברית ישראלית משמעותה של "קוועטש" היא "להרגיש מעוך, במצב שמצדיק תלונה". סביר להניח שזו משמעות מטאפורית אחרת של "סחוט, מעוך" המילולית בגרמנית וביידיש, כך שנוצרה משמעות-סלנג אחרת מזו באנגלית.ופרויקט מעניין שעלה לרשת: המרכז לתקשוב העברית בטכניון העלה כלי שמנתח מורפולו</div>Sun, 21 Jan 2007 14:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (אילן, בלשן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90303&blogcode=5697601http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=90303&blog=5697601http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90303&blogcode=4798097<div align="right" dir="rtl">הפעם זה גם סיפור חמוד וגם עניין בלשני, אז אני מפרסם אותו במקביל גם בבלוג האישי שלי. משפחת שפות אחות של השפות השמיות היא בֶּרְבֶּר. השפות הבֶרבֶריות (לינק, המונח הפוליטיקלי קורקט הוא טָמָזִירְט) מדוברות בצפון מערב אפריקה, בעיקר במרוקו ואלג'יר כמדומני. מה שהכי מעניין בעיניי בשפות האלה הוא שיש להם רק 3 תנועות, והם משתמשים בהן מעט, ומסתדרים מצוין עם לדבר בעיקר בעיצורים. יש השערות בלשניות-היסטוריות שהשפות השמיות התפצלו מהשפה הטאמאזירית המקורית (פרוטו-בֶרבֶר), ושזה המקור לכתב העיצורי שלנו, שבו בעברית ובערבית כותבים בעיקר את העיצורים (בכתיב חסר), ורוב התנועות נכתבותמתחת ומעל השורה, כתוספת לא הכרחית. בשפות הטאמאזיריות כותבים את התנועות כשהן קיימות, אבל לרוב לא כותבים אותן כי הן פשוט לא שם. מה עושים בלי תנועות? משתמשים בעיצורים גרעיניים. עיצור גרעיני זה עיצור שיכול לשמש הברה בפני עצמו. זה קיים גם בשפה שלנו במעט ביטויי שימוש כמו "פסססט!" (pst - בוא הנה, שים לב),"ששש!" (sh - שיהיה פה שקט), "צק צק צק" (ts בשאיבה - לא מנומס, אוי ואבוי). בביטויים האלה אחד הצלילים משמש גרעין, במקום תנועה. למשל</div>Tue, 05 Sep 2006 14:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (אילן, בלשן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90303&blogcode=4798097http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=90303&blog=4798097http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90303&blogcode=4554481<div align="right" dir="rtl">כאן כתבתי טיפה על המילה "זה", ניסיתי להסביר את אחת משתי הצורות שלה בישראלית, והדגמתי עם תגובתה של לי לשיר שכתבו נושי פז ודן תורן בשם "זה מרגיש נכון". לי כתבה אז: "למה לקחת את התחביר העברי היפה, שאפשר להגיד בו 'אני מרגיש ש...' וגם 'יש לי הרגשה' וגם 'ההרגשה היא' ולהגיד משפט נורא כמו 'זה מרגיש [לי] נכון'? מי זה הזה הזה שמרגיש? נשמע כמו סרט אימה, איזה יצור, איזה 'זה', שמתחיל להרגיש כל מיני דברים. בררר." ועכשיו ראיתי בטור השבועי של אהוד אשרי ב"הארץ" , "משחק מילים", פסקה בכותרת "זה מרגיש טוב": "'איך זה מרגיש' (ארז רותם מראיין תושב חיפה בעקבות נפילת קטיושה סמוך לביתו)...השבוע התקשר אלי עיתונאי הבקיא בנבכי העברית כדי למחות על השתרשות השיבוש בתקשורת. הרי בעברית רק בני אדם יכולים להרגיש. בעצם ארז רותם היה צריך לשאול: 'איך א ת ה מרגיש ביחס לקטיושה שהעיפה אותך מהמיטה'. "אני נוטה להתייחס לעניין ביתר סלחנות. העברית אדישה לניואנס הדק, אך החשוב, שמדגיש את התופעה המורגשת במקום את האדם שמרגיש אותה. הנוסח התקני ('איך אתה מרגיש ביחס ל...') מסורבל וארכני. לא פלא שהשפה המדוברת אימצה בהתלהבות את הצורה</div>Fri, 04 Aug 2006 19:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (אילן, בלשן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90303&blogcode=4554481http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=90303&blog=4554481http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90303&blogcode=4140481<div align="right" dir="rtl">כרמל וייסמן ואני חוקרים את השפה פקצית*. מהי פקצית? כרמל כתבה על זה בקצרהכאןבבלוג שלה, והזכירה את השפה לראשונה במאמר בכתב העת "פָּנים". בתחילת יוני הצגנו ניתוח אפשרי ראשוניבהרצאה שנתנו בכנס האגודה הישראלית לשפה וחברה, באוני' הפתוחה ברעננה. פקצית היא שפה דְבוּרה כתובה, בדומה לשפת הטוקבקים. בגדול, אני חושב שפקצית הולכת לפי הדקדוק הישראלי (של "עברית" ישראלית) ורק מרחיבה את השימוש בו. ייתכן שהפקצות משמרות ומפתחות את המאפיינים הלשוניים הייחודיים להן כדי לבדל את עצמן, לשמור על הקהילתיות ולהדגיש את הייחוד התרבותי שלהן. המאפיין הבולט הראשון בפקצית הוא הכתיב שבו הן משתמשות (האורתוגרפיה). פקצית משתמשת בחילופי אותיות בסימני ASCII אחרים. הסימנים המחליפים העיקריים הם הסימנים המופיעים על המקלדת העברית מלבד אותיות עבריות: אותיות אנגליות, ספרות, סימני פיסוק והסימנים המופיעים במקשי הספרות שמצריכים הוספת שיפט. הנה טבלת החילופים הנפוצים (מוזמנים לעדכן אותי): מה מורכב בזה? שליטה וקריאה של כתיב חדש דורשת יצירתיות ומיומנות גבוהה. לדוגמה, הנה רשימת ד"שים מייצגת שאפשר למצוא כמעט בכל בלוג ורדרד: "דW*</div>Sat, 10 Jun 2006 16:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (אילן, בלשן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90303&blogcode=4140481http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=90303&blog=4140481http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90303&blogcode=3640135<div align="right" dir="rtl">לי העורכת אהבה ת'שיר החדש של נושי פז ודן תורן "זה מרגיש נכון" אבל התחלחלה משני ביטויים ישראליים יחסית חדשים: 1.א. עכשיו זה מרגיש נכון 2.א. אני כאן להישאר לביטויים האלה יש גם צורה רחבה יותר: 1.ב. זה מרגיש לי נכון 2.ב. כאן כדי להישאר לי טוענת שזה לא עברית.היא צודקת לגמרי, כמובן, זה ישראלית. לשון התרבות (Superstratum) של ישראלית היא אנגלית, אם אנחנו אוהבים את זה או לא (whether we like it or not ), ולכן אין פלא שנשאיל ביטויים ממנה. 1. נושא סתמי ישראליתהשאילה מאנגלית תופעה תחבירית שנקראת Expletives, שבה נאמרות מילים חסרות משמעות סמנטית ושכל מטרתן היא למלא תפקיד תחבירי. השאילה הזאת אולי הרחיבה אתתופעת הנושא הסתמי, שהגיעה לישראלית מעברית ("חם לי", "יורד גשם"). בשאילה הזאת הוכנסה לשימוש המילה "זה" בתור הנושא של המשפט (מתרגמת את הנושא האנגלי "It"). המשמעות סמנטית של "זה": לנושא הזה אין שום משמעותאנושית, בעלת חייםאו פעילות כלשהיבכלל.בדיוק כמו שבאנגלית במשפט "It feels good" אין ל-it משמעות של יצור שמרגיש שחם לו, אלא פשוט שקיימת תחושה טובה, כך בישראלית "זה מרגיש טוב" אין שום</div>Tue, 28 Mar 2006 13:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (אילן, בלשן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90303&blogcode=3640135http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=90303&blog=3640135http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90303&blogcode=3587763<div align="right" dir="rtl">בשפת אמנו הישראלית אפשר לגזור תואר הפועל משם תואר בשלוש צורות: תגיד יפֶה "תודה", קפץ גבוה(זכר, יחיד) להביט נכוחה, בין הפותרים נכונה יוגרלו פרסים (נקבה, יחיד) דיברנו ארוכות, נדלק ונכבה חליפות (נקבה, רבים) נראה לי שהצורה הראשונה היא העיקרית בשימוש כיום. אין לי הרבה מה לומר בנושא, הגיוון שהשפה מאפשרת פשוט יפה בעיניי.</div>Sun, 19 Mar 2006 22:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (אילן, בלשן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90303&blogcode=3587763http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=90303&blog=3587763