כאן כתבתי טיפה על המילה "זה", ניסיתי להסביר את אחת משתי הצורות שלה בישראלית, והדגמתי עם תגובתה של לי לשיר שכתבו נושי פז ודן תורן בשם "זה מרגיש נכון".
לי כתבה אז: "למה לקחת את התחביר העברי היפה, שאפשר להגיד בו 'אני מרגיש ש...' וגם 'יש לי הרגשה' וגם 'ההרגשה היא' ולהגיד משפט נורא כמו 'זה מרגיש [לי] נכון'? מי זה הזה הזה שמרגיש? נשמע כמו סרט אימה, איזה יצור, איזה 'זה', שמתחיל להרגיש כל מיני דברים. בררר."
ועכשיו ראיתי בטור השבועי של אהוד אשרי ב"הארץ" , "משחק מילים", פסקה בכותרת "זה מרגיש טוב":
"'איך זה מרגיש' (ארז רותם מראיין תושב חיפה בעקבות נפילת קטיושה סמוך לביתו)... השבוע התקשר אלי עיתונאי הבקיא בנבכי העברית כדי למחות על השתרשות השיבוש בתקשורת. הרי בעברית רק בני אדם יכולים להרגיש. בעצם ארז רותם היה צריך לשאול: 'איך א ת ה מרגיש ביחס לקטיושה שהעיפה אותך מהמיטה'.
"אני נוטה להתייחס לעניין ביתר סלחנות. העברית אדישה לניואנס הדק, אך החשוב, שמדגיש את התופעה המורגשת במקום את האדם שמרגיש אותה. הנוסח התקני ('איך אתה מרגיש ביחס ל...') מסורבל וארכני. לא פלא שהשפה המדוברת אימצה בהתלהבות את הצורה האנגלית. היא נוחה, ידידותית ומרגישה מצוין."
אז בפוסט הקודם בנושא ניסיתי לגעת בצורה של "זה" כנושא סתמי (זה מרגיש), ובאותה צורה הוא גם יכול להיות אוגד (אהבה זה משהו מיוחד). השימוש השני הוא זה שקדם לנושא/אוגד, והוא "זה" המצביע (דאיקטי), כמו הילדה הזאת.
לאחרונה מגיב ללא שם הפנה את תשומת לבי לדוגמה מעניינת של "זה". תקראו את שני המשפטים הבאים:
1. המוצר טוב, לדעתי הוא ממש מעולה.
2. המוצר טוב, לדעתי זה ממש מעולה.
מה ההבדל ביניהם? משפט 2 הוא דו-משמעי. המשמעות היחידה מהחלק השני של משפט 1 היא "לדעתי המוצר ממש מעולה". ממשפט 2 אפשר לקבל שתי משמעויות:
2.א. לדעתי המוצר ממש מעולה.
2.ב. לדעתי העובדה שהמוצר טוב היא ממש מעולה. / או / לדעתי זה ממש טוב שהמוצר מעולה.
משמעות 2.א. זהה למשמעות של המשפט הראשון. מה שקורה בה הוא שהמילה המצביעה "זה" מורה על הצירוף השמני (שם העצם) האחרון לפניה, "המוצר".
במשפט 2.ב. "זה" מצביעה על המשפט שלפניה, "המוצר טוב".
מה שאנחנו לומדים כאן זה שהמילה "זה" מאוד מיוחדת: גם כשהיא מופיעה כנושא סתמי ("זה ממש מעולה") כביכול, היא למעשה משמשת כמצביע. בכך מתאחדים שני השימושים שלה.
עכשיו, ראינו שאפשר להעביר את המשמעות של 2.א. גם עם "הוא" במקום "זה", ולקבל את 1. האם אפשר להעביר גם את המשמעות של 2.ב. עם המילה "הוא"? לא. כאן חייבים להשתמש ב"זה" ואין חלופות. למה? למה דווקא "זה"?
אני חושב ש"זה" היא ברירת המחדל בישראלית, כלומר כשאין לנו אפשרות אחרת (נטיית היא, הוא וכו'). לדעתי זו החוקיות של המצביעים:
אם ידוע לנו שהמין הדקדוקי של שם העצם הוא זכר, נוכל להשתמש ב"הוא". דוגמה: רואה את הבחור הזה שם? הוא יפה.
אם ידוע לנו שהמין הדקדוקי של שם העצם הוא נקבה, נוכל להשתמש ב"היא". דוגמה: רואה את הבחורה הזאת שם? היא יפה.
אם ידוע שיש לשם העצם מין דקדוקי כלשהו אבל לא ידוע לנו מהו, נוכל להשתמש ב"הוא". דוגמה: שמעת על הקבוצה החדשה? הם מאחרים בשעה. ("הם" יכולה לכלול במציאות רק גברים, גברים ונשים, או רק נשים, פשוט אין לנו את המידע).
ואם אין לשם העצם מין דקדוקי, נהיה חייבים להשתמש ב"זה". דוגמה: לרוץ על חוף הים זה ספורט מצוין. (לשם הפועל "לרוץ" אין מין). וכך גם לגבי משפט 2.ב., שבו "זה" מתייחסת למשפט שלם. למשפט כיחידה דקדוקית אין מין.
לסיום, נחזור ל"זה מרגיש". למה מתייחסת המילה "זה"?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
), ולכן אין פלא שנשאיל ביטויים ממנה.