אנקדוטות בלשניות על עברית ישראליתאיך נשמעת השפה סביבנו? מקרים מעניינים בבלשנות ישראלית: המתח שבין "השפה התקינה" לבין התפתחותה הטבעית, תהליכים שמתרחשים בישראלית הדבורה בימים אלה. Modern Israeli Hebrew Linguistics: Interesting cases and current processes, standard vs.colloquial and more. |
| 1/2007
הבוקר קמתי מה זה קוועץ'
מסתבר שבאנגלית יש משמעות אחרת לקוועץ' (קוועטש בכתיב יידי, קווץ', קבץ', ווטאבר) מאשר זו המקובלת בעברית שלנו. זה שם-תואר לבנאדם שכל הזמן לא מרוצה/לא מסופק ומתלונן הרבה, ומזה נגזר גם הפועל to kvetch. המילה כבר נכנסה למילונים הרשמיים, כמו מרים-וובסטר.
מעניין שלשתי השפות הגיעה המילה מיידיש, וקיבלה משמעויות שונות. אין ספק שהן קרובות, כלומר תחושה שלילית כלשהי של אדם, אבל שונות.
ביידיש וגרמנית המשמעות המילולית של קוועטשן היא "ללחוץ, לסחוט, לצבוט", וביידיש היא כנראה (יש דובר יידיש באולם?) הושאלה למשמעות המטאפורית של "להתלונן הרבה", כמו לסחוט עד תומו את לימון התלונות (ואיתו את סבלנות המאזין). נראה שלאנגלית המילה המשמעות עברה מ"להתלונן הרבה" ל"להיות מישהו שמתלונן הרבה", כלומר התאפיינה מפועל ביטוי לפועל שמתאר את תכונת הביטוי הזה.
לעומתה, בעברית ישראלית משמעותה של "קוועטש" היא "להרגיש מעוך, במצב שמצדיק תלונה". סביר להניח שזו משמעות מטאפורית אחרת של "סחוט, מעוך" המילולית בגרמנית וביידיש, כך שנוצרה משמעות-סלנג אחרת מזו באנגלית.
ופרויקט מעניין שעלה לרשת: המרכז לתקשוב העברית בטכניון העלה כלי שמנתח מורפולוגית וסטטיסטית כל טקסט עברי שתיתנו לו, בחינם. אני מנסה לברר מי עומד מאחוריו ואם זה מסחרי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
