אנקדוטות בלשניות על עברית ישראלית

"אני ילך". רוב הקוראים נחרדים ברגע זה. לראות את זה בכתב זה באמת קצת משונה, אבל למעשה רובנו רגילים לשמוע את זה ולא מבחינים בהבדל כשמישהו הוגה "ילך" או "אלך".

איך זה קרה?

פועל בעתיד בגוף ראשון בישראלית מחייב שימוש בכינוי גוף לפניו: לא אומרים "אלך לסוּפּר", אומרים "אני אלך לסוּפּר". זאת להבדיל מבעבר: "הלכתי לסופר", ואין צורך לומר "אני הלכתי לסופר".

ואז באה י'. למה?

1. סיבה פונטית

הצליל i שמופיע בסוף המילה "אני" "נמרח" קדימה ומתחבר לפועל: 

אני אלך ani elex >> אני ילך anielex י >> י  ani yelex.

למעשה, המילה "אני" מסתיימת בתנועה, והפועל בגוף ראשון עתיד תמיד מתחיל בתנועה (e "אלך", o אוֹכָל, u אוּכָל), כך שברצף של שתי התנועות מוחדר העיצור y שמקל על ההגייה (וזה מכונה עיצור אפנתטי):

2. סיבה מורפולוגית

צמצום צורות נטיית גוף. בדיוק כמו שגוף שני עתיד זכר ("אתה תלך") זהה לגוף שלישי עתיד נקבה ("היא תלך"), כך גם גוף ראשון וגוף שלישי עתיד זכר מתאחדים: "אני ילך", "הוא ילך". ואז נשארנו עם 3 גופים ל-5 נטיות בעתיד יחיד: אני והוא - ילך, אתה והיא - תלך, את - תלכי.

חיסכון ניכר, לא?