"פעם תורי לאהוב, ופעם תורך.."

אני לא חושבת שאפשר לתאר תחושה כזאת. 

חשבתי שנפגעתי בעבר ולמדתי שבכל תקופה הרגשות משתנים, 

למדתי כאב שונה, אנחנו מרגישים שאנחנו מתמוטטים וכל העולם חרב עלינו, 

אבל, תמיד יכול להיות גרוע יותר, כואב יותר. 

ובאותו רמה גם טוב יותר. 

חשבתי שידעתי אושר מעולם, אך טעיתי..

היום אני מאושרת, שלווה, בעננים, רוצה לזעוק לעולם, 

מאושר לא מכאב, 

משמחה אמיתית שפורחת לי בלב. יודעת שנחסמתי בדרך, 

שאהבה כבר לא תקנה אותי בקלות, וכמו שידעתי בעבר, 

פצעים מגלידים, צלקות זה לכל החיים. 

למדתי את שלי, ועכשיו השכלתי,

הפכתי לאישה חכמה יותר, 

חושבת שהמקום שהכי נפלתי בו היה באהבה... 

למזלי, הצלחתי לברוח, לקום על הרגליים, לצאת מהבית שהיה שלי, 

להשאיר את הפרטיות, הזוגיות והכאב מאחור. 

לא להישבר יותר, והצלחתי הרבה יותר. 

הכל מאחוריי, אני כבר בדירה חדשה, 

במקום שלי, עם הפרטיות שלי, וכן, 

הפצעים כבר הגלידו, נשארה רק הצלקת... 

זאת שלא תיתן לי ליפול שוב בפח של האהבה. 

אבל מה שכן, 

אני מאושרת!