http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=865825heCopyright 2026 o0Oהנסיכה הקטנה של אבאO0o. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=865825http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/52/52/56/565252/misc/15609144.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=865825&blogcode=14920207<div align="right" dir="rtl">מדהים אותי, רק שרע לאדם הוא מחפש לכתוב, לפרוק על דף נייר את כל הכאב, הכעס והעצב שיש בו. עוד חודש עבר לו, ועדיין לא מגיעים למקום שאפשר להתפשר בו. תמיד מוצאים על מה לריב, וזה תמיד פיצוץ שמשאיר טעם רע בפה. למה הוא החולשה שלי, למה אני נופלת לרגליו כל פעם מחדש. הלוואי היינו מצליחים לחיות אחד את השניה. כנראה בכל זוגיות יש ריבים, הייתה תקופה שהרגשתי אפילו שזה טוב לריב, אנחנו לומדים אחד את השניה, ומפיקים את הטוב מזה. ויש רגעים שאני פשוט מתרסקת לרסיסים. מנסה לזכור למה אני בכלל נלחמת. יודעת שלא מושלמת, מודעת לעצמי, אבל העובדה הזאת שהוא חושב שהוא בסדר- משגעת אותי. יש רגעים שמעריכה אותו ומעריצה אותו כמו מלך, ויש רגעים שלא יכולה אפילו להסתכל עליו. אחרי כל כך הרבה שנים, לא אשקר ואומר שהוא לא אשתנה, הוא בוגר יותר, ואני רואה אותו ויודעת שהוא הכל. הכל עבורי, החבר הטוב שלי, הבן זוג שלי- הפרטנר שלי לחיים, האבא של הילדים שלי. וברגע אחד הוא יכול להרוס הכל. איך אפשר לאהוב אדם ולא לסבול אותו בו זמנית. איך אפשר להיות מאוהב ומטורף ושיש חשק מטורף לחיבוק החם שלו, ורצון לתת לו סטירה ולהעיף אותו. מר</div>Mon, 18 Sep 2017 20:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (o0Oהנסיכה הקטנה של אבאO0o)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=865825&blogcode=14920207http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=865825&blog=14920207http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=865825&blogcode=14912379<div align="right" dir="rtl">שוב מוצאת את עצמי באותו מקום. 4 חודשים אחרי כל פעם הלב אומר לא לוותר, למה לפרק אם בסוף אפול שוב לרגליו. 4 חודשים אחרי, לא באמת השתנה הרבה. מגיע שלב בחיים שאת אומרת לעצמך, זה האחד- איתו אני יקים משפחה- לצידו אני ימות. אז צריך לדעת לקבל את הרע שמסביב, את המגרעות, את המצבי רוח, את הריבים. ומה אם אני לא בנויה לזה? מה אם אני לא יכולה לחיות בזוגיות, יש כאלה. שפשוט לא יכולים לחיות עם בן אדם, שלא יכולים להקים משפחה, יש כאלה שפשוט לא בנויים לזה, אולי אני פשוט כזאת. אולי אני אגואיסטית, אחת שדואגת רק לעצמה, אולי האגו שלי לא באמת יכול להוריד מעצמו. אולי אני פשוט צריכה להיות לבד, אני, עם עצמי ועם המחשבות שלי. לבד. עוד יום אהבה שאין בו משהו טוב. יום אהבה שמח לאלה שמצליחים לאהוב ללא גבולות, מאחלת לעצמי שיום אחד יהיה בי אושר כזה. </div>Sun, 06 Aug 2017 20:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (o0Oהנסיכה הקטנה של אבאO0o)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=865825&blogcode=14912379http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=865825&blog=14912379http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=865825&blogcode=14897680<div align="right" dir="rtl">והלב, מה איתו? יושב בצד ומחכה להשבר. רק את זה הוא מכיר.</div>Mon, 29 May 2017 21:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (o0Oהנסיכה הקטנה של אבאO0o)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=865825&blogcode=14897680http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=865825&blog=14897680http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=865825&blogcode=14897256<div align="right" dir="rtl">להאמין שאת חזקה זה דבר טוב, לדעת שאת חזקה זה לא מה שתיארתי לעצמי.אחרי שנה שלמה מאז הפרידה,אחרי שהתרסקתי, הבטחתי לעצמי דבר אחד, להיות חזקה.אחרי חצי שנה כבר התחלתי להאמין שהגעתי למקום הזה, הכל הרגיש כל כך שונה.הבטחון העצמי התחיל לעלות, כבר לא פחדתי להמשיך הלאה, טוב לפחות חשבתי ככה, בפועל זה לא כל כך עבד.כמובן שבכל סיטואציה, גם אם היה מועמד סביר, ישר נעלתי את עצמי והתרחקתי, בעצם בכלל לא נתתי הזדמנות, מניסיון העבר למדתי שזה בסדר גם להיות לבד.אז ככה בחרתי, תקופה בונה ומשקמת לעצמי, ותמיד הוא הציץ בין לבין, מוסר הודעות, ודברים מיותרים.שמעתי שהמשיך הלאה, והדבר שעלה לי מיד לראש, זה שידעתי שזה יקרה, ואני פשוט- שמחה. כן שמחה,נשמע קצת צבוע, איך אני יכולה להיות שמחה שהאקס שלי המשיך הלאה, ואני לא חלק מהעתיד. אבל כן חשבתי רק שאולי היא זאת שתעשה אותו מאושר. לא עניין אותי אפילו מי היא, ולא חשבתי על זה יותר מידי, הייתי במשימה קשה מידי, בניתי את עצמי מחדש. וכך היה.עבדתי תחילה על כל מה שהוא שבר בי, על כל התלונות שהיו לו בי. על העצבים שלו עליי, וכל החסרונות שהוא טרח לעלות כל פעם מחדש, והאמת היא שהבנתי דבר</div>Sat, 27 May 2017 21:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (o0Oהנסיכה הקטנה של אבאO0o)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=865825&blogcode=14897256http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=865825&blog=14897256http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=865825&blogcode=14894413<div align="right" dir="rtl">"היי קטנה שלי, אני כותב לך מהעתיד, מקווה שהמכתב יגיע אלייך בזמן, תקראי אותו ותפנימי. אז אחרי הלילה המטורף הזה שהעברנו מצאנו אחד את השנייה, אני לא וויתרתי וגם את לא. את לא מבינה כמה אושר הכנסת לי לחיים, אני בטוח שבאותה מידה גם אני לך. הכל היה מושלם, האהבה שלנו הייתה אחת למיליון, כן יפה שלי הייתה. בגלל זה אני שולח לך את המכתב הזה, כדאי שתביני שאני אידיוט והרסתי את הכל. הרסתי אותך, הרסתי אותי. אז בבקשה יפה שלי, אם את קוראת את זה ועדיין אפשר למנוע את הכל, תקשיבי לי- אל תתאהבי בי. "למרות התחושה החזקה שלי, ולמרות שידעתי שאסור לי, עשיתי זאת התאהבתי בך. ולמרות שלפניך שום גבר לא הגיע למקום שהגעת, נפתחתי אליך ונתתי לך את המפתח הכי יקר לי, המאסטר- שפותח גם את הלב. ואתה כמובן בלי לחשוב פעמיים, פתחת את כל הדלתות שקיימות בי, נכנסת לכל רגש שקיים בי, ואת המנעול של הלב החלפת במנעול אחר, נעלת אחריך ולא השארת מקום לעוד.הכרנו ביום הולדת של חברה משותפת, ואתה? היה לך אומץ להרים אותי על הידיים ממש כמו הנסיכות האלה באגדות שהאביר שלהן מרים אותן, ככה היית- האביר שלי.כמובן שלא החלפנו טלפונים ובכלל לא זכרתי איך ק</div>Mon, 15 May 2017 21:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (o0Oהנסיכה הקטנה של אבאO0o)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=865825&blogcode=14894413http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=865825&blog=14894413http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=865825&blogcode=14870090<div align="right" dir="rtl">איך תמיד הימים האלו עושים חשק לפרוק, להוציא החוצה הכל... שוב, כמו כל שנה.. מגיע החודש הזה, הפעם אני יהיה בת 25, כן אבא 25. כבר עשר שנים כמעט שאתה לא פה, ועדיין לא חזר החשק לחגוג. וכולם מסביב רוצים לעשות לי טוב, לחגוג ולשמוח, אף אחד לא מבין כמה החודש הזה רע בשבילי, אני חוגגת ואתה תמיד נשאר צעיר. אתה נשאר בגיל שלך ואני גודלת, לא ייאמן המחשבה הזאת שיום אחד אני יהיה גדולה ממך, אם כמובן אני יגיע לזה אי אפשר לדעת. הגעגועים גוברים, החשק לחיות אומנם קיים, אבל הכאב לא חדל. הזיכרון מאותו היום חזק מתמיד, כאילו רק אתמול, מי היה מאמין שכבר כמעט 10 שנים. אבא שלי, כואב לי שאתה לא פה לראות כמה גדלתי, כמה אני מנסה להיות חזקה. אני יודעת שאתה איתי, אני מרגישה אותך ויודעת שאתה שומר עליי, הלוואי שפשוט היית קרוב יותר. בריא לא חולה, אתה, כמו שאתה, כמו שמעולם לא זכיתי להכיר אותך. חזק כמו שור, אז שוב, הגיע החודש הזה, שבו אני חוגגת יום הולדת, ואתה נשאר תקוע בגיל שלך, ורק אצלי החיים ממשיכים. אתה תמיד איתי בלב, תמיד. מתגעגעת.</div>Wed, 01 Feb 2017 20:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (o0Oהנסיכה הקטנה של אבאO0o)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=865825&blogcode=14870090http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=865825&blog=14870090http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=865825&blogcode=14805090<div align="right" dir="rtl">היו ימים שאחרי תקופה ארוכה שהייתי נכנסת לכאן הייתי מוחקת את מה שרשמתי, מוחקת מהכל, מוחקת הכל, כמו שהיית אומר לי כל הזמן איך את מוחקת הכל בשנייה, אז פשוט ככה, נכנסת מוחקת, ולא זוכרת כלום. אחרי תקופה ארוכה של לבד, ותקופה ארוכה של ביחד... חזרת שוב ואמרת כמה השתנת, כמה הבנת את הטעויות שלך, כמה אתה מצטער, וכמה הכל לא חשוב חוץ ממני... והנה אני שומעת את המילים שלך, ונכנעת, שוב.. נופלת לזרועותייך, מעניקה לך את כל כולי, מחזירה לך את הלב שלי, את מה שנשאר ממנו, חתיכות חתיכות, ואפילו כמה חסרות, אבל לא מצטערת, כי אתה כאן, שוב איתי שוב שלי, וכולם מסביב, תומכים, אוהבים, ואיתי... מקשיבים, אוהבים, והולכים איתי צעד צעד... ואחרי תקופה של עוד ביחד, לא סתם תקופה, עוד שנה שלמה אפילו קצת יותר, מנסה להסתיר את האמת, שאתה אותו אחד, מנסה להבין, להיות שם בשבילך ולתמוך בכל צעד שלך, ללכת איתך יד ביד. ושוב, אכזבה אחר אכזבה, כישלון שלך- כישלון שלי. לא מצליחה להבין איך בן אדם זורק לפח בכל פעם מחדש הזדמנויות, בלי לנצל אותם, בלי לנסות בכלל.. דפוס חוזר, משהו מטורף... חודשיים מושלמים והחרא שוב צף. אז אמרתי לא</div>Fri, 03 Jun 2016 23:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (o0Oהנסיכה הקטנה של אבאO0o)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=865825&blogcode=14805090http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=865825&blog=14805090http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=865825&blogcode=14381024<div align="right" dir="rtl">היא הייתה שלי פעם. האישה הזאת, הייתי שלה פעם. היא אהבה אותי יותר מאת עצמה. היא ויתרה על עצמה בשבילי. היא הייתה שלי פעם. היא אהבה אותי יותר מהכל, הייתי כל עולמה. היא הייתה שלי, ושכחתי להיות שלה. היא חיכתה לי בלילות, ואני, אני הייתי עסוק. היא הייתה מבשלת לי, לבושה בבגד סקסי, וחיכתה רק שאגיע הבייתה, אבל אני הייתי שקוע, בדברים שכלל לא חשובים ואפילו לא ידעתי, שהיא יושבת שם בשולחן ומחכה לי, כי אמרתי שאני אבוא, אבל הייתי עסוק, אז באותו הרגע זה לא היה לי חשוב. היא הייתה מנקה, שאני ארגיש בנוח, והיא הייתה כותבת לי מכתבים, את רובם בכלל לא קיבלתי, כי אחרי שהייתה רושמת היא קרעה אותם לחתיכות. האישה הזאת הייתה פעם שלי, ואהבה אותי, למרות שאיתי היא לא הרגישה יפה, כי תמיד הסתכלתי על אחרות. היא הייתה שלי פעם, ולא היה אכפת לה מעצמה, כי אני הספקתי לה ולא היה אכפת לה מהשאר. היא הייתה רוקדת לי בלילות, רק כדאי להרגיש קצת נחשקת, להיות נאהבת, היא ידעה למשוך את תשומת ליבי, אבל זה לא נמשך יותר מכמה דקות. היא הייתה שלי פעם, האישה הזאת הייתה האישה שלי. ואני, אני אהבתי את עצמי, וכשהיא הייתה חולה, הייתי הולך ומשאיר א</div>Wed, 16 Sep 2015 20:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (o0Oהנסיכה הקטנה של אבאO0o)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=865825&blogcode=14381024http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=865825&blog=14381024http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=865825&blogcode=14361907<div align="right" dir="rtl">לפעמים כל מה שאדם צריך זה שיבינו אותו, שלא ישפטו, ולא יביעו דעה. רק שייתנו לו חיבוק חם ואוהב.</div>Sat, 01 Aug 2015 00:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (o0Oהנסיכה הקטנה של אבאO0o)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=865825&blogcode=14361907http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=865825&blog=14361907http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=865825&blogcode=14355430<div align="right" dir="rtl">כבר הרבה זמן שלא הוצאתי מילה, לא יצא לי רגש מהגוף, כולי אטומה. כבר חצי שנה אולי קצת יותר אולי קצת פחות מאז חזרנו. כבר חצי שנה שהלב אומר כן והראש אומר לא. כבר מספיק זמן, ששוב נסגרתי לחלוטין, כי זה מה שאתה עושה לי, אוטם אותי רגשית, לא נותן לי להביע רגש, לא נותן לי לאהוב כמו שאני יודעת. אתה האדם שהכי נכנס לי ללב והכי סגר לי אותו בו זמנית. כבר יותר מידי זמן, שאני שוב סתם עוד אחת, ששבורה לרסיסים. יודעת שאתה שובר אותי ולא מצליחה להתרחק ממך. רוצה לאהוב אותך אבל יודעת שאתה לא רוצה בזה כמוני. תמיד אתה אומר שאני משווה אותך לעבר, שאני לא שוכחת ולא פותחת דף חדש. אבל כבר חצי שנה אולי קצת פחות שאתה, לא באמת מאפשר לי. ועם הזמן אתה אפילו לא רואה כמה אתה יותר ויותר מרחיק אותי, ממספר 2 ברשימה עברתי למקום האחרון ביותר, מהאדם שהכי רצה לאהוב אותך, כבר לא באמת משנה לי מה תעשה. תאהב יותר תאהב פחות, תרצה לא תרצה, זורמת איתך, ואז אתה כועס כי פתאום אני אדישה, אבל היי, אם אני לא אדישה אני מקצינה. אז כבר חצי שנה מאז ששוב הלכתי לאיבוד, כבר לא יודעת מי אני ולאן אני הולכת. ורוצה לאהוב אותך יותר מ</div>Fri, 17 Jul 2015 20:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (o0Oהנסיכה הקטנה של אבאO0o)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=865825&blogcode=14355430http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=865825&blog=14355430